אוהבת לשמוע מוזיקה ישראלית, בעיקר אביב גפן.
בזמנה הפנוי קוראת (והרבה), רואה טלוויזיה, וכותבת.
היא מזהירה ואומרת: "יש בי מן הכוניפה"
אוהבת שיש לה מה לעשות, לא מסוגלת לשבת הרבה זמן
במקום אחד.
יש לה רק אידיאולוגיה אחת:
    "החיים הם גרביים"  
ובקשר לתמונה: היא פשוט חושבת שהוא יפה

בין חלום למציאות דורדור מזניק בממלכה כבר שנים רבות, מאז שהיה בן 20, עקב כבוד ומסורת אין מחליפים אותו. דורדור כבר בין 90, חצי נכה, חצי עיוור אך עדיין נזקף לזכותו, שנמצא שם עבור כל הזנקה. בדר"כ אינו מכוון את האקדח למקום הנכון או שאינו מכניס קליעים לקנה, לעיתים שוכח מה הוא א

רקפת כה קרוב האושר אך טמון במרחק אם רוצים לוחצים קצת וישר הוא נפחד

טרבלינקה עד שאתה לא שם אתה לא מבין. עד שאינך רואה בעינייך קשה לך לקלוט. אתה לא מעכל את הזוועה. ולא כי אינך רוצה אלא כי אינך מסוגל. אתה מנסה להסביר לעצמך מושג נורא כמו "שואה", מספר עצום כשש מיליון ואינך יכול. אתה עורך השוואות והדמיות אך לשווא, כי אינך קולט ואינך יו