|
רוני גרוס
יליד הארץ (1947). אב לשתים, כותב שירה, פזמונים,
תרגומי-שירה ופרוזה, פרסם שירים בעיתונים ועלונים.
ספרו הראשון "שביל ההתחלות" יצא לאור בהוצאת
צבעונים, 2007. חבר "חוג היוצרים בשרון", שר
במקהלות, שם שרים גם משיריו.
רוני הוא מנתח מערכות מידע, ניהל יחידות מחשוב.
חבר נשיאות לשכת מנתחי מערכות, ומכהן בוועדותיה.
מפרסם מאמרים מקצועיים בתחום.
כאשר הביחד נמוג
הבדידות היא ברכה, לא קללה,
אך בכל זאת הוא חש את עולה
כשחג מתקרב ונחוג.
|
כל כך הוא נגע ללבה,
שעלה המחנק בקירבה.
|
קצת בגדים, לבנים, כלי רחצה
בשקית מנמל תעופה
הוא צרר ופנה בתנופה
אל דלת ביתו ויצא.
|
ראיתי פרחים בשדה אפור
ששרדו כמושים בשכוך האש,
|
חבל הטבור שלך
נכרך סביב גופי
|
לווני נא חבר אל שביל ההתחלות
|
החרציות פורחות,
עצים מלבלבים
ובוהק של זריחות
מפציע בין עבים.
|
אנחנו שישבנו בשקט כאן בערף,
כשאתם הגנתם עלינו בלהט הקיץ ובצינת החרף.
אנחנו שיושבים כאן וצופים בכם תמונה, תמונה,
יודעים שאתם מגש הכסף שעליו נשענת המדינה.
|
אדם נולד בבכי.
מגיע לעולם והוא צורח,
ומסביבו עולם גדול שמח.
|
|
|
מי זאת הלא
תמניה בכלל
הזאת?
מה אכפת לי אם
היא לא תמניה?
העיקר, היא
חושבת שאני
יפה?
מיכלי תוהה |
|
