|
בהלוויה של איתי קיבלה בפעם הראשונה.
בשמש, בטקס הצבאי בתל-השומר, כשהזיעה בחולצת הגולף הירוקה
וייללה לתוך השרוול של אבא. בכתה ח' היתה היחידה שעדיין לא
קיבלה. בחוץ, בתעלת-סואץ, התנהלה מלחמת התשה.
|
- הכל שלי שלי שלי את שלי הילדים שלי את בעולם שלי אני
אגיד ללכת אני אגיד לקום
נשאה אליו פנים דומעות וירקה בפניו בכל כוחה.
בתדהמה עזב ידיה. היא זחלה החוצה מהאוהל, ברכיה נשרטות באבנים
|
אנחנו הילדים
שהקיבוץ הציל-
סתם,
במקרה
|
אהבתי אוננתי אכלתי אמרתי
בושתי בכיתי בלבלתי בניתי
|
לסבתא שלי
יום הזיכרון
הוא יום האהבה.
|
יצאתי מדעתי
ונכנסתי לדעתך
ופלשתי לנשמתך
והתפלשתי במיציך
|
אישה שקוראים לה אביב, בסוגריים איווט
מתה בסתיו.
ועכשיו
היא קרעי נייר ברוח
|
גן- אורנים בקצה.
אחריו חורשת אורנים. הואדי. החרובים. תנים מיללים. צבועים
צוחקים.
שומרת שומרת.
לילה טוב. שינה מתוקה. חלומות -פז-מלאי-רז.
כיבוי אורות. רוח'לה מחללת.
רק לעופר אין אמא. הסיגריה של תנחום מציירת בחושך.
|
בטלוויזיה קול מאנפף מזייף אושר
מצהלות ילדתי מתגלגלות במדרגות
ושום קול לא גובר
על
הצעקה שתקועה
לי בגרון
|
הקרחון מתרומם.
השיטפון יפרוץ.
פיליפוס הנסון בן מאה.
יש לו סבלנות.
כל חייו עוברים בהמתנה.
|
|
|
תמיד אמרו לי
שאם מחפשים
מוצאים.
אבל אתם יודעים
איך זה: כמשהו
הולך לאיבוד
ומחפשים אותו אף
פעם לא מוצאים.
אז מה קבענו?
המחפשת. |
|
