|
שנת 1990, ילדה בת חמש בגינה רכונה על מחברת.
הרבה מילים כתובות בה, במחברת. הן לא מתחברות
למשפטים או לסיפור, ואיך אפשר כאשר כל מילה בפני
עצמה מספרת סיפור משלה?
יש סיפורי אהבה וסיפורים עצובים, יש דמעות של שמחה
וחיוכים עצובים. יש צעקות של אהבה ולחישות של
איומים, והכל הפוך ולא תמיד הגיוני, ויש הרבה בלגן
שלא תמיד מבינים.
-כעבור 20 שנה-
בעידן הממוחשב התפוררה המחברת ונסרקו העמודים למסך,
ואולי קצת אבד לו הקסם של הילדה הקטנה בגינה אבל
המילים עדיין כאן.
כל מילה בפני עצמה מספרת את הסיפור שלה אבל אין כמו
הסיפור שמתחבא בין המילים ומספר על הילדה שכבר ממש
לא קטנה, מכבה את מסך המחשב ויוצאת לגינה...
מישהו מצפצף לי מאחור וצועק: "מה את חולמת, סעי כבר" הוא עוקף
אותי ומסיים את נאומו הקולני במילים: "מי נתן לך רישיון
י'צולעת..."
אני ממשיכה לנסוע ולא יכולה להפסיק לחשוב עליו. אני משתעשעת
ברעיון שאולי הוא היחיד בשבילי ואני עכשיו החמצתי אותו, בגלל
שלא היה לי
|
לפני שמגיעות הדמעות
את המילים לא מצאתי
הצחוק כבר אינו שמח
והיד כבר קרה מלאחוז
|
מה עושים עם חור בלב שרק גדל כל יום,
איך חוסמים את המחשבות על אובדן, על רע, על טוב
מי יחזיר לי שעות של סיפור ובת שחוק
מי יחזיר לי את אבא שלי, אבא שלי המתוק
|
מתגעגעת אליך אבא
לא חשבתי שיכאב כל כך
אין מרפא לכאב
ומגוחך לחשוב על נחמה
|
איך זה ליבי נשבר גם כשחדל לפעום מזמן
איכה זה חלולות ארובות עיני אך עדיין מזילה אני דמעה
ואיך זה אקח את חייו של הגבר שאוהב אותי עכשיו כמו נצח
האם נכון זה הדבר שיכפר על איוולת האחד שאכזב אותי לבטח
|
גם אם יעברו
שנים רבות מספור,
אני עדיין אחכה לך.
בזקנתי, עם שיער אפור
ובעור עייף, קמוט
עדיין אהיה פה בשבילך...
|
כמו אחים אנחנו שניים
מתאימים כל יום כפליים
האהבה שלנו בשמיים
|
עם ג'ינס קרוע וחולצת טריקו
היית לי אביר על סוס לבן
עם אופנוע מקרטע וקסדה בלויה
הבטחת לקחת אותי הרחק מכאן
|
היית לי רגליים כשלא יכולתי ללכת
היית לי נחמה כשהייתי נעצבת
|
המצבה אינה קולטת אף דמעה
מגלגלת אותה הלאה, כאילו לא רוצה בה
ואני נותרתי עם הכאב והשכול
עליך, לוחם אמיץ שלי, גיבור
|
גשם של דמעות מתחיל לרדת
שוטף, מטהר הכל מבפנים
ואני בתוכו מיואשת, נסחפת
עכשיו גם המלאכים בוכים...
אני יושבת איתך
מוקפת מלאכים
אני נשענת עליך
וכולנו בוכים...
|
רוצה לאהוב כל החיים
לטעום חיים מאושרים
לחיות את הצחוק
ללא הבכי שלמד לשתוק
רוצה לאהוב אותך פה
ולא בשמיים
לא רוצה להיות לבד
רוצה לחיות בשניים
|
זה הזמן להוריד את המסכות
כבר מספיק זמן חיינו על במות
האור כבה
המסך יורד
אם תפסיק לשחק
לא תהיה עוד בודד
|
אני רוצה להחליף מילה אחת באחרת
במקום: "תסתלק"
אני רוצה להגיד: "אני מצטערת"...
|
אם רק היית נותן לי צ'אנס כשאהבתי אותך
היה לי עכשיו לפחות צ'אנס אחד לתת לך
אך עברו כבר שנים בהם לא פתחת פתח
ומדמעותיי נשארו רק נטפים של מלח
|
וכשתבוא,
אשלח לך פרחים מגני
עם יונה צחורה כאהבתי
|
תודה לך על שנתת לי את הכוח לאהוב
תודה לך על שנתת לי נחמה בשעת מכאוב
תודה לך על הכתף שהגשת לי בשעת בכי
תודה לך על כל חיוך שהעלית על השפתיים שלי
|
עלה בי זיכרון של חיוך, רחב ומאושר
עלה בי זיכרון של אותו מבט, אוהב ונשבר
אני יודעת שעשיתי טעות מרה
טעיתי כשטרקתי דלת לבי בפניך
|
כבר הגעתי לסוף הדרך
מרגיש תשוש
אין בי שום ערך
מרגיש תלוש
אני יודע סוף הדרך
זו התחנה האחרונה
המסע לא נשלם
אני באותו עולם
|
ים של שמיים פרוש מעלי
צבא של שמיים שומר עלי
זה הלילה בו הבנתי עד מתי
זה הלילה בו הבנתי את חיי
|
ובליל אמש בחלומי
היית שם ונגעת בי
ואהבת אותי עד בלי די
היית על כולי, על עיניי, על שפתיי
|
תמיד אמרת לי
שאותי אתה רוצה
אז למה לצידי
בלילה אתה בוכה?
|
אליך אני אבוא,
כמו צמא במדבר למעיין מים
אליך אני אבוא,
כמו ציפור הדואה הרחק לשמיים
|
אם רק הייתה לי עוד דקה
דקה ארוכה ארוכה
שתימשך מכאן ועד הנצח
הייתי מבלה אותה אתך
|
כל ניגון הוא שונה, עם נעימה רק שלו
זה אבא שלי שרוכן על סיפרו
בין שירי המעלות למנצח לדוד
הוא שוטח תחינתו כילד לאביו
|
בכיתי על שלא ארגיש שוב את זרועותיו נכרכות סביבי בחיבוק
מגונן.
בכיתי על שלא אשמע עוד את צחוקו המתרונן.
בכיתי על עזיבתו את העולם שלי לעולם אחר.
בכיתי על שלא יהיה פה בשבילי יותר.
|
ואולי לא שיקר לי כשהיה אצל אחרת.
ואולי לא קנה לי מתנות קטנות להסיט את תשומת ליבי מן העיקר.
ואולי מעולם לא אהב אותי כמו שאהב בראשונה בחייו.
ואולי אם הייתי עושה משהו אחרת אז הכל היה שונה.
ואולי אם היה מגלה לי צפונות ליבו הייתי עוזרת לו לנצח הכל.
|
היום אבא שלי לא זז, אפילו בשירותים הוא לא יכול לתפקד ואני
מוצאת את עצמי עוזרת לאחותי הקטנה להחליף טיטול לאבא.
העולם של אבא מוצף היום בריח השתן שנודף מהסדינים שלו, טובע
בבושה ורחמים עצמיים ואין מי שיחזיר לי את אבא שלי.
|
בהתחלה הדלקת אותי. אחר כך הכאבת לי וכשרציתי להיפרד כבר הייתי
שבויה בידייך ואת לא הסכמת לשחרר אותי.
אני שבויה בקסמייך...
את משכיחה, מסובבת, מכאיבה ולבסוף שורפת.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מי שקרא את
הסלוגן הזה ולא
הבין אותו שינסה
לקרוא אותו עוד
פעם ואולי אז
הוא יבין. |
|
