מלל

  

ויז'ואל

  

סאונד

  

קול-נוע

  

blogs at.corky.net
סלולרי (WAP)
דואל
FAQ
ממליצים
הוציאו לאור
יצירות מאופיינות
פירסום

מפגשים
דיונים
מגירות שירה
מגירות סיפורת
טכני
מודעות
הסדנה

הבוקר רק הגיע ואני כבר חושב על הסרט שיוקרן הערב. ממש כאן,
בקולנוע הכי קטן בעיר, אבל עם הסרטים הכי טובים. אף פעם לא
זכרתי את השם של הסרט, למרות שאני באמת אוהב אותו. נכון,
מקרינים אותו כאן כל שנה, באותו היום ואפילו שאותה השעה, אבל
עדיין כל פעם הוא מרגש אותי

הסתכלתי על התפריט המוכר וראיתי כתובת ענקית - "כאן מכבדים רק
זכוכיות אהבה. אתכם הסליחה." שוב הייתי בהלם. אולי הגמד הזה לא
היה עד כדי כך מטורף.

חזרתי לחלום ובדיוק הגעתי לאותו הרגע של בדידות. יום שישי
בערב, הרחוב ריק ואני יושב לי על המרפסת ומשקיף על הספינות עם
כוס קפה וסיגריה. וכל זה נראה לי יותר מדי אמיתי.

...הזקן נשאר לעמוד לידי. למרות שמסביב כולם מיהרו לאן שהוא,
שיירות של אנשים עברו לידנו וכולם נעלמו בתוך המסדרון האינסופי
של הקולנוע הסמוך.

זה הדבר הכי נחמד שראיתי היום, בחורה שאוכלת תפוח. וזה לא מה
שכולם חושבים, היא לא מדהימה, אפילו יחסית פשוטה, אבל עדיין
יפה. פשוט היה איזה משהו ברעש שהיא עשתה או אולי בשיניים הקצת
בולטות שלה שגרם לי לחייך חיוך די מטופש וכמעט בלתי נראה.