|
את ידעת כבר בהתחלה את כיוון הנסיעה
|
ערכתי פלייליסט עם שירים שחשבתי שתאהב
והכנתי ארוחה לאור נרות...
|
הכל מתגמד לעומתך
ובזכותך,
ועוד איך...
|
את הדלקת את הנר במטבח על השיש
ובאת איתו אל הפסנתר בפינה בסלון.
|
פעם חשבתי שהשמיים ורודים
בגלל שהיית איתי בים
הם רצו לאהוב אותך בדרכים שלהם...
|
איזה קור
הייתי נמנע מלנדוד כמו זר
אם הבטחת לי היום שבינינו זה נשאר
|
פחות מחודש מתחילת הלימודים
דירה שכורה ב-ד' עם שני שותפים
במקרר יש כבר אוכל לכמה ימים
ונראה שזה טוב להכיר אנשים
|
בטח ניגע במחשבות משותפות,
בשאלות קיומיות, מקומות ותרבויות.
בטח ניגע באזורים שלא ציפינו.
כוונתך המבקשת תפגוש את זהותי המתנגשת,
|
והייתי אני הצופה מהצד,
לא ידעתי שככה ארגיש
מקרוב
|
הנה לך בריחתי,
צעקתי
אל קץ תמימות.
|
מפני שאת הזכות שלו רואים הכול חובה
|
הוא שומע קולות ממקומות רחוקים,
האמת לא אחת, היא מרובה בצלילים.
|
שדה הקרב עובר בינינו,
הוכחות רבות עלינו עוד לתת...
|
תריסר תריסיה את תומתה מכסים
אשפת חיציה חצאי משפטים
|
לקום בלי כוונה פתאום בלילה,
לשתוק ולהקשיב אל הרחשים שנסתגרו בפנים
|
צא אל המרחב, משוט הכה במים.
דורות קיוו לראות את שאתה יכול.
בכוחות מחודשים הכה במים,
|
הצעיף האדום שלך שנשאר פה במקרה מאז אותו יום רווי -
אני נושם את הריח ומשתדל לזכור אותנו ברגעים הכי יפים
אבל גם אלו שהובילו לפרידה תמיד עולים.
|
הקודש בחול, בדברים הקטנים, בפשטות.
את הקוד שיכול להטוות בי סדרים אני כותב, משמע אני קיים.
|
כורח המציאות כרך אותי סביבה
ונתן לי את הזכות לנצל הזדמנות
ולפתוח חיים חדשים.
כוח המשיכה שפועל ממנה אליי
גורם לי להסיק שאני לא רוצה להפסיק לעולם
להיות איתה.
|
אימרה שהיתה לה משמעות
כמו חלום שמעמיק לנבכי המציאות.
אם רק היתה לי אפשרות
הייתי מתקן כל צעד שהוא שטות
|
בעיניים שונות התבוננת בעיני ונפל בי דבר -
לא עוד.
|
היא לא נזקקת למילים
ולא צריך עוד הסברים.
אומרת שהכל מוכן,
אפשר לעוף הרחק מכאן.
|
אורות גדולים וצחוק גורל קוראים את שמי, את שמך לחוד.
את להב-פחדיי מלטפת רוח יום של חום
וזה הזמן לזרום, הרחק ממך
|
לקראת בואך אתכונן,
אכבס את מדי היומיום
|
מה בסך הכל רציתי? רציתי לחיות.
כמה שניסיתי להציב מחיצות, לבנות על חורבות - ועכשיו הכל
נשבר.
נשבר לי בפנים. מה קרה שם? מה קרה שם?
|
חשבתי לכתוב עלייך שיר
אבל את מציאות, לא חלום רחוק.
|
מול הנייר התיישבתי לכתוב לי דברים שנאמרו, אם לא הם ייעלמו
|
זה אני שממתין לקיץ,
ממתין לחום ולאור שיסגור את הפינות החשוכות.
ממתין לקיץ,
|
משהו קורה לי, אני לא יודע להסביר -
אולי ענן גדול שהסתיר תובנות החליט להתרחק,
|
איך השקט נצבע במפרש של גוונים,
מנחם וחוסה על ניסיונות ראשונים.
|
פעם נשטוף הלאות מעלינו בנחלת המונים...
|
אני סולחת לך, אבל זה לא נותן לי כלום.
אני שולחת דאגה, אתה מסתתר.
|
זה כמו בסרט זר,
נוף לא מוכר -
אני שחקן משני.
|
אל ההבנות ואל המחשבה,
ער בהקיץ - אני בורח מן החלום
|
הייתי רוצה להיות בפוסטר אמצע של העיתון,
שיגרילו קלטות של "השכנה ממול" ברדיו
|
עכשיו אני שומע
צלילים של סוף השידורים,
צלילים של סוף היום.
|
שנים קיוויתי שתבואי ותצאי אליי, אף פעם לא העזתי לנסות.
אולי זה לא נועד להיות, בים עוד יש הרבה דגות
אבל אני לא יודע, לא לדוג ולא לשחות
אז אל תדברו איתי על מים,
אני קרוב אל השמים מרחף.
אם לא תעלי אני אנחת עליך סתם,
כבד יותר מהיפופותם.
|
לאן את ממהרת?
אל תשאירי רק מבט.
|
אם ירדת אל סוף דעתי, וודאי חתרת עמוק ממני...
|
"זה כמו בסרט זר, נוף לא מוכר -
אני שחקן משני..."
|
היא מזמינה אותי לטוס אל תוך הלילה בחדר המיטות שלה...
|
"איך שמים יפים הם דבר עונתי..."
|
אל ההבנות ואל המחשבה,
ער בהקיץ אני בורח מן החלום
|
|
|
"אז?"
גרפומן הסלוגנים
לא מבין כלום |
|
