|
קדימה, אל הדרך," זעקתי בכל כוח, ורוח המרחבים הקפואה החלה
להכות ללא רחם בגופי הקטן ובפניי, חודרת בין קפלי בגדיי
הממורטים ומשלחת כפור בעורקיי. זה מכבר פצעו מושכות העור הגסות
את עור ידיי המתפורר, שלעולם אינו מצליח לרפא עצמו וכבר נעשה
קרעים קרעים.
|
אני זוכר שהיא נחנקה קלות ואחר כך בחנה אותי מתחת לאיפור הכבד
שמרח את עינייה הכחולות, הימיות, שנותרו מבולבלות, מסוקרנות,
על הגבול הדק שבין אי שפיות ונורמליות.
|
כשתבואי נשב, נצחק, נדבר קצת אהבה. אם תרצי אשים תקליט ישן של
מריאן פייתפו'ל - אומרים שהנוסטלגיה מקרבת.
|
|
|
