|
החצי הרציני והעמוק מזוג תאומים שנולדו לבד לעולם
גדול מידיי וקר מידיי. מאז הספיקו לעבור 30 שנה והוא
עדיין אומן מיוסר ורציני שמחביא את היצירות שלו
אפילו מעצמו,
בתקווה שכאן הן ישרדו יותר זמן מהמגירה...
מכל האנשים שהכרתי
והשירים ששרתי
את השיר עלייך השארתי מאחור
|
היא שוכבת שם לצידך
גופה הערום כבר נרגע מהאושר הרגעי שהיה כאן מקודם
היא מחזיקה את ידך
ומלטפת במגע צמרמורת את גבך החשוף לנגיעות
|
לא ללבבות האנשים,
אחרת היו מונעים את המשך הכאב.
גם לא למוחותיהם,
אחרת היו יודעים שזו דרך ללא סוף...
|
חיי נצח בתוך קופסאת שימורים
תמונות קפואות של אנשים שמחים
מגע הליטוף של בובה מאובקת
חיוך מטורף של נשמה מתפרקת
|
אני יודע
ולא רוצה לדעת
זו התחלה של סיפור שסופו ידוע מראש...
|
לא עוד שיר פופ, אני מבטיח!
אולי בכלל לא יצא מזה שיר
ובטח שלא סתם עוד...
לא עוד קשר סתמי, אני מקווה
|
והיום הוא שוב חוזר
בלי הכנה. מאין?
הוא שוב צץ...
|
היא עומד בחלון ומחכה
מסתכלת על האנשים שעוברים
מנסה לנחש מאיפה באו ולאן הם הולכים
היא עומדת בחלון ומחכה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אהבה מתימטית:
פתיחת סוגריים,
כינוס איברים
ונעלם אחד.
בליטניקה
המורחבת |
|
