[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
בלרופון



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אורבני
"אדוני אוהב שירה?" שאל בפתאומיות. האמת שהוא הפתיע את בן
שיחו, כששתק לרגע כי לא מצא תשובה מוכנה. בדרך כלל כשניגשים
אליך ברחוב מטרידנים למיניהם, לרוב האנשים יש כבר תגובה
אוטומטית מוכנה מראש. יש את המנומסים שאומרים "לא תודה"
וממשיכים בדרכם. יש את המתעלמים

הטלויזיה רעשה בקולי קולות אבל נראה שאף אחד לא התבונן בה. על
השטיח, פעוט כבן כמה חודשים השמיע צהלות, בעוד הוא נושך בחוזקה
את אוזנו של ארנב פרווה מרוט.

אהבה נכזבת
הפעם היא ידעה בוודאות. אותה הוודאות, שרק עשרים וארבע שנות
נישואין לאותו הגבר, יכולה להקנות. הפעם היא לא הרגישה פגועה
כמו בפעמים הקודמות. הפעם זה לא עשה לה חריץ שותת דם במקום שבו
היא אוגרת את הכאב. הפעם היא רק כעסה.

הם החליטו בליל אמש, לאחר שיחה סוערת במיוחד, לא לציין את
היום.
"הוא לא יבין מה אנחנו עושים" טענה קרלוטה
"זה בגלל שהוא עוד קטן" וכשאמר לה שגם חשב להזמין קרובים
ומכרים פרצה בבכי והסתגרה בחדרם. קרלוטה הקטנה חששה לחשוף את
סודה.

בהתאבדות, למשל, העדר חתכי היסוס עלולים להעמיד בספק את הקביעה
כי זו התאבדות. פצעי היסוס מעידים על מספר נסיונות מקדימים,
בהם לקורבן לא היה האומץ או הידע על הכח הנדרש בכדי לחדור את
העור. הוא היה גאה בעצמו שכבר בנתיחה הראשונה שלו ביצע את החתך
ביד יציבה ובכוח

הומור
יום אחד התחילו להגיע קבוצות של אנשים זרים לראות את הדירה.
"תגידי, את השתגעת לגמרי?" לחשתי לה בעודי. "את מזמינה אנשים
לראות את הדירה בלי שדיברנו בכלל?"
"חשבתי שאם אתה לא מביע התנגדות, כמו תמיד, זאת אומרת שזה בסדר
מבחינתך."

הומור
התגנבתי למטבח על קצות אצבעות מתכונן לגרוע מכל. מאיוש ישבה
בכיסא שלה בדום שתיקה. זה היה המצב בו היא חששה להעלות את
הסעיף לאישתי בפעם האחרונה ודי. אישתי הייתה ספונה בין הקרטון
של החרסינות מהחתונה לבין הארגז עם הסירים. פניה פני חמרמרת.

אומרים שבפריז יש לאור איכויות אחרות. טוענים, שבעת השקיעה
העיר כולה טובלת בזהב, עד שהזמן עצמו קופא לרגע מלכת והאור
מדבר ישירות אל הלב. זהו סוד קסמה של העיר, כך מספרים, רגע
השקיעה שאור השמש מומר בו למיליוני האורות שמאירים את לילותיה.
קיוויתי מאוד לחוות משהו

היי אבא,

כן זאת אני. אם אתה קורא עכשיו את המכתב הזה, זאת אומרת שאתה
עכשיו אחרי הלוויה, מסתובב בחדר שלי. מנסה לחרוט בזכרונך איך
הוא נראה. מחפש אולי לקלוט עקבות מהריח שלי, או סימנים
לנוכחותי שהשארתי אחרי.

פנטזיה
אורו הנוגה של ירח הביצות חדר מבעד לפתח שנקרע בקיר, מבליט את
פניהם החיוורות של שני ילדים קטנים. בן ובת. ילדיה של מכשפת
הסיפורים. באפלת הלילה הארוך ביותר נדמה היה כי ראשיהם צפים
באויר ,מנותקים מגופם, מחכים שתישא אותם הרחק באמצעות כישרונה.
כל מאורות הבית הוש

ריח הקפה גירה את נחיריו ועורר את בלוטות הרוק לפעילות. הוא
נשא את הכוס כמוצא שלל רב, מחפש שולחן פנוי. הוא חייב לעשות
סדר במחשבותיו ולשם כך היה זקוק לזריקה דחופה של קופאין.
האם הוא מאושר?

אימה
מהבוקר חש ברעב שהשתלט עליו. תאווה עצומה לסינבורגר. אפילו
התבדח עם מזכירתו שאולי הוא בהריון. היה זה יום ראשון והצטברה
על שולחנו עבודה מסוף השבוע. שווקי העולם אינם נחים לרגע
והשערים נכנסו לתזזית עצבנית. למעלה ממאה וחמישים אי מיילים
חיכו לתשובתו

אבא קיבל שני ג'קים ושלושה פרחים שחורים. לרומני לא היה כלום.
ידעתי כי כשאין לו כלום העיניים שלו תמיד רצות מצד לצד כמו
הארנבות בפינת חי. מעל מנו אפללו עמד ענן של עשן מהסיגריות
שלו. אבא אמר לי שככה הוא מסתיר. אבל אני נמוכה ואני רואה אותו
מלמטה.

בלשי/מתח/ריגול
בלילה יכולתי להרשות לעצמי להסתובב ללא הרעלה. היתה זו סיבה
מספיק טובה בכדי שאעדיף את הלילה על פני היום. אבל לא הסיבה
היחידה. הלילה מכניס את הדברים לפרופורציות הנכונות. מהותם
האמיתית של הדברים נראית רק בחושך.

דיאלוג
"ממש לא אכפת לך?"
"דווקא אכפת לי."
"מה אכפת לך, שאני בוכה? גם ככה אתה לא מבין כלום? אם היה אכפת
לך לא היה לך את החיוך האווילי הזה על הפרצוף."
"מותק, כשהחיים מחייכים אליי אני מחייך חזרה."
"אתה עוד לא הרווחת את הזכות לקרוא לי מותק."

כשהמטוס ינחת, יקיץ הקץ על המין האנושי. כך לפחות האמנתי.
למעשה, נקטתי בכל האמצעים על מנת שזה בדיוק מה שיקרה. האפשרות
השניה היתה, שהמטוס לא יגיע כלל ליעדו הסופי, וגם לכך דאגתי,
באמצעות פצצה הרסנית במיוחד, שהצלחתי להעלות איתי למטוס
ושמנגנון ההפעלה שלה נמצא כ

פוקל סיגמנטל גלומרול סקלרוזיס המכונה גם באותיות לא מזיקות
לכאורה F-S-G-S. זה היה שמו של מלאך המוות שלי. לי! התלמיד
המצטיין בכיתת המשפטים, יקיר הבנות ואמותיהן. החתיך מהסיירת.
דווקא לי?

כמיהה
"אני חייב אישה." אמרתי לרובי יום אחד במשרד בזמן הפסקת
צהריים. "נמאס לי כבר מנערות ליווי. הן אף פעם לא מקיימות את
ההבטחה הגלומה בשמן. וגם לעזאזל, אין לי כל כך הרבה כסף."

סוריאליזם
חלל ענק, מואר. בקומה השלישית עומדת קבוצה. כולם עומדים בסדר
מופתי ובהופעה אחידה. מרחוק הם נראים כקבוצה הומוגנית אחת,
מובדלים מדיירי הקומות האחרות באופן מובחן. מקרוב נתן להבחין
בשונות בין הפרטים. ברחובות ובשדרות שמסביב נעים מדי פעם אנשים
כבודדים או בזוגות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
מיתר בודד מסרב לרטוט
בצליל סינקופי
לחישה ריקה המתמלאת מעצמה
נשימה. יפחה עצורה

אודה
צפריר שבור נסק
מתמוגג בטל נמוג
צירי ארץ כרעו
במולד השמש הנסתרת

יחסים
פעם, אחרי שרבנו
הבאתי לך כלנית אדומה
אמרת שהיא קצת נבולה
נפגעתי נורא
נבלה

אהבה
אתמול בערב על כוס קפה
בקשת שאומר לך דבר יפה
אז היה לי מאוד ברור
שאת מבקשת רק אישור

אהבה
איך תדעי שאני הוא הנכון
ולא כמו זה - האחרון
שלפתע פקע בו הקפיץ
אחרי שאת ליבך הוא כך הקפיץ

ארוטי
נושכים, מושכים וכמעט תולשים
עם אישה כבת שלושים
כאן הזמן זה להגשים
עם אישה של ריגושים

ארספואטיקה
מטפורות יתומות
במחנות ריכוז מנייר
מנחמות
אלמנות פרוזה מרוטות

כאב
אתך או בלעדיך
יחוגו גרמי השמים
החמצן יהיה חלק מהמים
וילדים יעמדו על הידיים

אהבה
כשהרמת גבה הופכת להכרזת מלחמה
כשמשיכת כתף הנה סיבה לבכי
אם את לא מבינה
מה הפלא שיחסינו הולכים
מדחי אל דחי

בדידות
תוף חלול מכה ואין בו הד
מפית חיים כמעט ריקה
צללי ערב מבעד לחלון נודד
תמונות ישנות נשענות על כוס יין סדוקה

בלדה
קומתה זקופה
ובצמתה כבר נושך הלובן
נוקב ודוקר מבטה
רק צלה מעט כפוף מזוקן

אכזבה
גשם בחוץ
ואין לי מטריה

אלגוריה
כחפץ שאין דורש מוטלות
מי ביבים ניגרים
מעל שברי שלד חשוף
יום הזיכרון להבטחה
שלא מומשה

געגוע
סידרתי את הארון
חמש שנים בכדי למצוא
גרב ניילון ישנה
גרב היא לפעמים יותר מתמונה

גורל
אין בו בעולם מקום לעמימות
לאי דיוק טעות או כפל משמעות
העמימות קיימת רק בתפיסותיי
אי המוגדרות והטעות הנם פגם ביכולתי

סוריאליזם
סיפור קצת לא נעים, על בחור בשם אפריים
לתל אביב הלך לקנות כוס ואיבד את המכנסיים
חיפש אותם שלוש שעות ממש עובד עצות
העצות פיטרו אותו מיד כי לא היו מרוצות

אהבה
מהתלה של הטבע
גרוטסקה של החיים
עם שם כזה
הורייך בוודאי עיוורים

ייסורים
בדיו חיי נכתב סיפור אהבתנו
עת התכרבלנו נאנחו השושנים
קוצי החיים כמו חיבלו לכלותנו
היינו זה לזו, אחים

הייקו
שוב, שוב מזיע
דאודורנט לא עוזר
חורף בארץ

הגות
תתנשא מעלי בוהקת
כאלומת אור חדה ופוצעת
תקרע ותבתר את הצל
עד כי לא יוותר

היכן שהבחירה שם הכאב
היכן שהסליחה שם הלב
האם לבחור בלסלוח
או לסלוח מבחירה
לא יכול יותר לברוח
כשהסוף קרב

השירה כזו זונה
מורידה אותי לרחוב
מבפנים היא מענה
מכריחה אותי לכתוב

זרעתי עת קמה הרוח
ילדותי התמה נאספה
אחזתי ביד אמי דומם
ניצבים למרגלות הבור

אלגוריה
כבול לגאומטריה של חיי
נודד בין קוביות בתיבה
אם אליפסה לי אומרת היי
כדורים בי מאיצים

ידה אחזה בשערותיי
ואני אז לא טבעתי
מנקשת תלתלים סוררים
לוחכת פאות וכרבולת

עירומה נגלתה
נשרפת על מוקד העובדות
כפותה לחפותה
מוקעת בראשי החוצות

אהבה
לא גוייסתי לשב"כ ולא למוסד
ובצבא פעם אחת הייתי נפקד
לא שרתתי בסיירת ולא במשטרה
מעולם לא נחקרתי תחת אזהרה

כאב
מלמולי ניחום
מילות רגב מונחות

אינטרוספקטיבי
יום רודף יום
חודש נושק לחודש
נשזרים לכדי אריג המציאות
על גבי נול הזמן
משורטט בנימי סבל ואהבה

הרהור
אתמול עמדתי בצומת מרומזר
המזגן נאבק ברדיו על פינוקי
אלפיים סמ"ק שרפו ברעבתנות
עוד דלק יקר ותרמו את חלקם

ארספואטיקה
את סלט החיים אני אוכל בלי מלח
והרבה בצל שיסריח לחיים מהפה
אין אהבה שאין לה ריח
כשהיא גוועת יש לה ריח של קפה

קולחים
אדי מחשבות מתעבים
לכדי...
זיכרון נוזלי

תמיד נפרדת בבת צחוק
כאילו החיים זו רק בדיחה
להדק הכול וכך לחנוק
את הרגש, איך את מצליחה?

אהבה
איך זה שהרחובות נפגשים בכל פינה
או מתעקלים בקימורי אספלט

הומור
אוננות זה טוב כך קבעו גם הרופאים
להיות עם עצמך זה לפעמים מאוד נעים
אבל מאוד לא כדאי עם זה להגזים
כשיד שמאל כה קטנה לעומת יד ימין

ג'ננה
מאוורר תיקרה מערבל מחשבות
המגיעות עם רוח ים
ועשן מתקתק
לכדי הזיה ים תיכונית שקופה

אינטרוספקטיבי
פתוח. פתוח.
ידיים פרושות לרוח
ידיים פרושות לקבל
או לחבק.

ייסורים
נשימתך כפריחת ההדרים
בכביש הישן וחושך מסביב
זיכרונות אביב בריח נרקיסים
אמרת לי פעם שאני בלתי עציב

לא עת שמחה או עת מרגוע
בנפתולי גורל מוטל כמשורר
תשוקתי אליך, מזור לגוף פגוע
לו רק הייתי כאותו אחד אחר

הולך בלילה חשוף לנאון
פיתויים יש מסביב המון
אריזות ריקות, ללא מהות או מטרה
בתי קפה יש כאן כמו פטריות
תראה מה הצליחו לעשות מאטריות

המצח נשען על היד
ואותו טיק עצבני שברגל
מרעיד, כמו מנסה להעיר
את הגוף כולו מחרגונו
7.3 בסולם האי שקט

ארספואטיקה
בתים בתים
קומות קומות
שם גרים כמה רעיונות
לפעמים בשכנות טובה

ארוטי
העמק בי את אלוהותך
בעורקי זורמת נחושת
הכה שוב במקבת ישבנך
בושת אל מול בושת

אהבה
אם הכל מסתובב סביב הזין שלי
אז לפי הפיסיקה
הוא צריך להיות כל כך גדול
שאפילו אני אאלץ בצער להודות
שזה לא יכול להיות




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
מישהו יכול
להסביר לי למה
אריק ובנץ עשו
אמבטיה ביחד ?


הברווז


תרומה לבמה





יוצר מס' 78599. בבמה מאז 21/9/07 2:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרונן הורביץ
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה