[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי רונן פוקסמן
יליד אוקטובר 83'.
פעם דתי, עכשיו כבר לא.
היה בנח"ל, עכשיו כבר לא.
אוהב אנשים ומאמין בהם,
ובדיוק ההיפך לגבי אלוהים.
שונא מגירות.
מחפש...




לרשימת יצירות השירה החדשות
זכרונות
באפי עוד עומד לו
ריחו החריף,
של בשר נשמתי החרוך,
שנצרב בעלבונך.

תחושתי
עברו 21.
נשאר עוד הרבה...

אהבה
Promise me,
No lying, no make-believe.
Promise me,
And I won't leave.

געגוע
ועכשיו בכל תדר, בכל תחנה
שיר בשבילי, כמו בהזמנה.
אינספור משוררים יוצרים בראשי,
יושבים וכותבים ושרים את נפשי.

געגוע
ומעולם לא שאלתי: "ההיית?"
כי ידעתי שחלום.

אך מעבר אלפי מילין
חי געגועים נטולי מושא.

בדידות
מלטף באצבעותיו הענוגות,
מגרה רגש של כיסופים,
של געגועים למשהו מוכר - לא מוכר.
עושה נעים

אכזבה
וכולם יכולים לבנות, להרוס, לדבר ולחסל,
להתנתק או להתחבר, להיוועד או להשאר אטומים.
...זה יחסוך הרבה דם, יזע ודמעות.
אבל בעיקר דם.

תחושתי
רק אדם,
קטן,
תועה,
תוהה
ובעיקר טועה.

מצב
נוקפות השעות, נוקפת אשמה.
לכתוב, לכתוב, אך על מה?

טבע
מקימים שאון
מסביב לשעון.
נושאים דכיים
מלב אל לב ים.

אמונה
הדת פסקה מלהיות ממכרת
וכעת היא כמורסה ממארת.
כבר לא אהובה כמכורה,
עלובה ועזובה, מכורה.

מקום
אך זהו רק חלום בלתי נמנע
והודו תשאר זכרון ותמונה,

כעס
הם שיחקו את המשחק,
ללא רגשות.
כי הם הורים.

שכול
נותר לו החי, בעצמו ובבדידותו מתבוסס,
משוטט חסר תקנה. בועט. כועס.

הרהור
במקרה אחר זכיתי לכן של וואאוו,
כן ברור שלא משאיר מקום לספק,
כן שנזעק מכל איברי הגוף,
כן של הגוף.

אהבה
איני מסוגל יותר.
ורד האהבה האדום דוקר אותי בקוציו.

הרהור
ללא נשיאת עיניים ובלי צער,
לכסות על הזמן האבוד, על הפער.
להלך, דמיונית, בשביל פוטנציאלי
ולגלות מציאות חלופית חבויה ביער.

יין
אני -
מנת חלקי,
שלעולם לא אשבע ממנה.

הרהור
וחץ נעוץ בליבו של הלב השבור.
ואולי הוא שלם?
הנושא עוד לא ברור.

געגוע
לרוב אוהבו,
עם שמיכה
וקפה
וחיבוק.

עצב
האחת טומנת בחובה חיים ואולי אף שלום,
ואילו השנייה- ייתכן ותגרום למלחמה ואלי אף למוות.

אלוהים
את החדר חצה חתיך בשחור
ואלוהים אינסטינקטיבית הביטה אחור.

יחסים
לאט לך נערתי,
גייסי קורטוב של כוח.
עוד אשאך באמתחתי
אל מחוז חפצך, לברוח

מוקף בבניינים שאפתניים
ובגופו המצולק כבישים של ההר הניבט מחלוני.
כפות ידיי חלקות כקרום מזה שנים.
יבלות גאווה משיגים מאת חפירה, לא מעט כדורי.

צמד שירים
רק כך אשמור סוד שחלף
של נער יפה, ובן שנאסף.

כמיהה
שבלילות בהם אסתכל
על חצי המיטה הריקה,
אדע בליבי שהיא למעשה מלאה.

הרהור
אני משמיע את צעקתי הברברית
מעל גגות העולם: "אני מאוהב באהבה.

עצב
חופר בידיי, והן מדממות,
מנסה ללקט, לאגור מבין רגבי הזיכרון
פיסות עבר שנתלכלכו.

ארספואטיקה
מילים, מילים, מילים.
ומנגד, עלמא.

כאב
כאחות רחמנייה,
יערסל אותי בכפות ימיו
ובמטלית לחה ימחה מצחי
שקדח בייסורי החלטותיי.

בדידות
כי כשאין למה לקום בבוקר,
אז גם אין למה ללכת לישון.

ביקורת
אך הזמן את שלו עושה, וצועק:"לא עוד".
בדרך חדשה. שמי רונן פוקסמן. נעים מאוד.

אהבה
בתום ליבי חשבתי
שאין את ממוענת,
שאין את נגישה
כשאת במערומייך,
בערוותך.

שואה
חלפו שלושה דורות
וכעת, כבר אין יותר
היררכיה לסבל.

עיתותיי בידיי.
איני נותן לאיש, לא לדבר,
לנהל ולנהג את זמני.
אני לו אדון

תחושתי
ואם אומר לרעי:"תם לו עידן",
עובר אני הלאה, אני מוכן,
הו! שקר אשא בקרבי
כי אחד בפי ואחד בליבי.

הרהור
אחד של אהבה, של כמיהה.
אחד של פחד, פשוט כי הוא קיים.
ואחד של געגוע, למשהו מוכר לא מוכר.

אהבה
ננעץ
באדמת רחמך,
נעטף
ברחמי אדמתך.

אלוהים
לעתים, אני נדמה בעיניי כילד קטן הנכווה באש
ובקול בכיו נשמעת זעקתו התמימה,
הנעלבת, המתקשה להבין מה עשה,
במה חטא שהגיע לו הכאב המפתיע.

מצב
הידיעה שאנו עומדים נוכח יש מאין עתידי,
אין דומה לה.
דבר לא ישווה לה.

אהבה
ואין לה סיבות
ובודאי לא נסיבות.
קיומה הוא עובדה.
היא פה. נקודה.

שכול
ולעולם אנו איתנים. ארורים אותם מכונפים.

בדידות
פחי השנים נטמנו זה מכבר ביד מקצועית ועדינה
של מפעיל בובות אכזר, משולל כל אמונה

תחושתי
בסערה, רוחי- כבשה
וסערת רוחות גירשה.

פוליטית
כולם אוכלים בוסר, בעיקר הבנים
ועל שיניים קהות אין אחוזי נכות.

ארספואטיקה
המילים הנאמרות צרות מלהכיל
ואילו הכתובות כה גדושות.

כי השתיקה הכתובה רועמת

ומה שלא נאמר, דומה ונצעק.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
חלום
כשנשמה אוהבת אותך זה כבר משהו, זה יותר מסתם עוד בן אדם.

הרהור
בכל זאת, הגברת המכובדת אמורה לפתור חלק גדול מבעיותינו. טוב,
אולי לא לפתור, אבל היא בטוח תסיים נושאים מותחלים שאנו
משתוקקים לדעת את סופם (עניין טרמינולוגי פעוט).


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הרי למדנו שבכוחה של מחשבה
לברוא-
הייתכן שהיא שבראה אותו?




אתם מודעים לכך
שכל אחד מאיתנו
הוא גרגר של חול
בחוף העולם
הענקי הזה?


תרומה לבמה





יוצר מס' 46746. בבמה מאז 25/12/04 16:15

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרונן פוקסמן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה