[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות השירה החדשות
אני יוצא מהמבנה
ופונה לצד שני

בין שלי לכולם
בין הפרטי לעולם
בין כלום למושלם
בדיוק באמצע


יש פה המון אבק
ודוחות על לוח שעם.

שיר
שיר
הוא לא רק מילים.

שיבוא כבר הבוקר
מוקדם
שהשמש תזרח

ומהו האושר,
אם לא מה שלא נוכל להשיג.
משתוקק אלייך
ומישהו כבר אמר
שחלומות נועדו להתגשם.

בכל מקום,
קצת במקום אחר.
מועקה.
רק איתה זה היה כמו בית,
רעפים וגינה.

שוב מחקתי את מה שכתבתי
שוב התחרטתי על מה שאמרתי

משהתבטלתי בפנייך,
משביטלת אותי בפניי,
או-אז,
או-אז.

ואולי זה בכלל בגלל משהו אחר.

אומרים שפעם בחיים,
אומרים מעבר להרים,
אומרים בתוך החדרים,
אז כאן אני יורד.

אם הייתי חרמן,
הייתי הולך מזמן,
אבל אני לא.

אני הלוזר הווינר,
הווינר הלוזר.
אני עם כולם ועם אפאחד,
עם כולן ועם אפאחת.
הכי מעט אני איתי.

אני רוצה לנסוע ליפן,
אולי גם לסין.

אפס-אחד אפס-אחד

אתמול היה פה שוטר
ערך חיפוש בדירה
אמר שיש לו ראיות
היו עדויות

מלבד השפה, יש לי אותך
ואת,
את לא מאמינה בשפה
את חושבת שזו מסגרת
את מאמינה בגוף

בעיה.
אני רוצה לכתוב שיר אהבה.
אני רוצה להגיד לך שאני מתגעגע

אסע
אגיע
אעלה
אצלצל
(תפתחי)

היא, שכל גופה כתוב ומנוקד.
היא, שבמאות אחרות היו מעלים על המוקד.
היא, שחיוכה כזב ומבטה נכל.

אני אוסף של הרגלים מגונים,
של מנהגים מהם אני מנסה להיפטר בהצלחה חלקית מאוד.

יותר מדי אלכוהול.
זה היה יותר מדי.
זה.
והפחדים שלי.

אני מכיר הרים
גבעות ועמקים
גם אם קצת מרחוק

לקחתי משם רהיטים.
תהיה לי דירה מדהימה,
עם טפטים
וכוסות תה מזכוכית צבעונית.

חיים של היעדר,
של על דרך השלילה
חיים של כמעט, של אולי
של סימן שאלה

להיות סופר (סתם...),
להיות שחקן.
להיות עשיר,
מפורסם.

לו רק הייתי מאמין באלוהים
ובתפיסה של שכר ועונש,
אז אולי היה לי הסבר לכל זה.
ואולי אני סתם היסטרי וזה קורה לכולם.

לחשוב על
עורבים לבנים,
ברבורים שחורים באוסטרליה,

אני כותב באלכסון ויש לי כתב מכוער,
מה זה אומר עליי ?

מימיני הים,
משמאלי איילון,
מתחתיי דרך יפו,
מעליי הירקון.

בגיל 27 אושפז לראשונה
עם דימום פנימי ברגשות
חשש לקרע באופי
וסדקים באישיות.

הוא לא איש של מאחורה,
ממש לא.
הוא עובד בשביל להיות מקדימה,
להיות על הבמה,

ריח של גוף,
של זרע,
של כוס,
של תאווה.

הייתי רוצה להיות סוס יאור, ולו רק בגלל השם.
תמיד הזדהיתי עם הדמויות השמנות בספרים

אפשר גם סתם לקפוץ לים.
את תספרי לי סיפורים על יפו
ואני אכיר את כולם.
ולא תהיה לזה שום משמעות לגבייך
או לגביי
או לגבינו.

השעון מחזיר אותי ל"מציאות"
יש פה בריזה מהים
ובלי סוף אחוזי לחות
יש פה שקט (יחסי),
אחרי הכל זה יום שישי
ויש פה עננים כאלה, מהסוג שיש רק על תל אביב

פעם הכל בא לו בקלות,
יש המדמים את זה לכפית.
פעם לדברים הייתה משמעות

פתאום נאמר משפט נכון, נקי והולם
פתאום מושלכים בערבוביה
יד, חולצה, מבט ושתיקה

נחה עליי הרוח,
אך רוחי לא נחה.

להיות לבד,
לראות, להבחין, להתבונן.
להיות עד לדברים מבחוץ
כמו צופה בסרט,

לא כל מה שעצוב הוא רע
את יודעת
זה חלק מהחיים
ובית הכנסת הישן ביודה הלוי

תיכף אני אצליח להרים את הראש מהמדרכה.
תיכף תעצור מונית או שאחזור בהליכה.
תיכף תונח יד על כתפי ותשאל:
"אתה בסדר, חבר?




מה, ואת אמא שלך
אתה לא אוהב?

החברה הקנאית


תרומה לבמה





יוצר מס' 29469. בבמה מאז 21/12/03 2:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרונן דגן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה