|
החדר היה חשוך. בפינה מאחורי התנור עמדו שני עכברושים ולחששו
בינם לבין עצמם. שנה שהם חיים באותו חור מאחורי התנור. אין
נקבות, אין חתולים וכלבים. מצד שני, גם אין אוכל.
|
בשניה שבה עבר לו לעולמי עד המילניום השני, סיים הזרעון את
התחברותו לביצית.
באותו הרגע ממש, היו אמורים מלאכי השמיים, להודיע לאדון, כי
בנו השני, נמצא עכשיו בתהליכי בריאה.
הם היו כל כך המומים ממה שקרה, שהם לא הודיעו לו כלום.
|
כשסיים לתלות את כל הפתקים שהיו ברשותו, שם מיכה את פעמיו
לכיוון היונדאי לאנטרה הלבנה של אביו. לאחר דקה הוא החל בנסיעה
לכיוון הדירה הישנה שלו, שם עסקו הוריו בהתבוננות נמרצת באנשים
הזרים אשר ארזו את הדברים שלהם
|
מאחוריו ראיתי שובל עדין, כמעט כמו משי, של דם אשר התווה את
מסלולו באוויר. המשכנו להסתער ודממה מילאה את העולם. בין כל
היריות, בתוך כל המוות הזה. ואני חושב על אימא ועל אבא.
|
אנחנו יוצאים כבר כמה שבועות, והיא פשוט נשמה טובה. ואני לא
אומר את זה כי היא פיה, אלא כי היא פשוט נשמה טובה.
"הראשון" הוא הקדמה ל:"השני"
|
הדירה שלהן הייתה מה זה מכוערת. ממש לא מה שהייתי מצפה מדירה
של פיות. הן כולן גרו יחד באחד השיכונים החדשים שבנו ליד וקרוב
ל ומיד אחרי איזו עיר גדולה.
"השני" הוא ההמשך של :"הראשון"
|
כשנכנסתי אל הבקתה, קידם את פני ההמהום המתקתק של המכשור
שבפנים. "מחשב, תן לי תאורה בחמישים אחוז בבקשה".
|
כמובן שלגורל היו תוכניות אחרות בשבילי. והגורל, כמו תמיד,
בחוסר הנימוס שלו, אפילו לא טרח ליידע אותי, או את ההורים שלי,
כך שלארוחת הערב אצל ההורים, לא הגעתי.
|
התרגשות שבה ואחזה בה. צמרמורת נעימה חלפה בגופה והיא כמעט
ופספסה. היא לקחה נשימה ארוכה וניסתה שוב. הקו יצא כמו שצריך.
|
אני קם מעל המיטה הלבנה. שם מעיל, שורק פעמיים לצ'וקו, הכלבה
שלי ושם עליה את הרצועה. אני פונה לשקד, מודיע לה שאני חוזר
עוד מספר דקות ויורד למטה. חדר המדרגות אפלולי ובזמן שאני יורד
לאיטי במדרגות המאובקות, תמונות מתחילות לצוף בתודעתי.
|
כוויאט גדל והיה לעלם תמיר וקצת גס רוח כנראה בגלל שגדל באזור
לא כל כך נחשב של העיר. כמו כן היו לו כמה צלקות בכל מני
מקומות בגוף שלו כתוצאה מכל מני חפצים חדים שהוחדרו לו לגוף
בתום לב במהלך הקרבות שבהם הוא השתתף.
|
ושוב, פעם אחרי פעם, אני רואה שאני שונה. לא כמו שאר חיות האדם
הממלאות את הבריאה. האידיאלים הממלאים את ליבי, מקומם לא יכירם
בממלכת אנוש.
|
השלישי היה חסר בית בשם תמיר. לא שמישהו שאל אותו לשמו בשנים
האחרונות, אבל הוא אהב לזכור את זה. הוא תמיד אהב את השם שלו.
הוא הזכיר לו דברים שעברו מהעולם. דברים כמו אהבה ואימא ואבא.
|
Look at me,
I am the greenest leaf, the biggest leaf, the finest leaf
|
מי לא אוהב את הרחוב הכי מפורסם בעולם?
|
הראשון בסדרה שעוד בוא תבוא
|
זה דפוס? וואלה, יש מצב שזה דפוס...
טוב, לדעתי עברו בערך שנתיים מאז ששמתי כאן משהו, אז תביעו
דעה, אם באה לכם אחת כזאת.
|
לא בדיוק עיצוב מוצר, אבל זו הגדרה קרובה יותר מכל השאר
לדעתי.
לוגו שניסיתי לעצב לחברה חדשה, הרעיון לא התקבל, אבל לדעתי יצא
יפה מאד.
|
עיבודי מחשב לתמונת צבע אחת
|
יציר מחשב בהשראת עידן הרנסנס.
|
פריים וספיידרמן. שתי דמויות קומיקס ייחודיות בנוף הקומיקס
האמריקקי.
|
רישום בציפורן ודיו שחור
עברו 8 חודשים מאז הפירסום האחרון שלי בבמה.
|
רישומי פחם וגיר- סידרה בת 8 עבודות
|
וכבר אין לנו אויר- לאריה ולממוטה, לגמל ולצ'יפוטה.... ולקשת
הלבנה, שלח את היונה.
|
אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
|
|
מילא שמשפצרים
אבל שמעיינים |
|
