|
רונצ'יק, יליד שנת 77', מתנסה לראשונה בחשיפה.
קצת ביישן, קצת קשקשן, די הזוי, ומאוד מאוד אוהב.
מאז יציאתו המתוקשרת מהארון ב-11 לפברואר שנת 97'
חווה חוויות רבות אשר עיצבו את דמותו ואישיותו מחדש,
או למעשה לראשונה. דבר אשר יישתקף בהמשך בחלק
מיצירותיו, אך לא בכולן.
"חלומות ירוקים ישנים בשצף קצף". אמרה ולא הוסיפה. היא נעצה בי
מבט נעים, חם, ידידותי. כמו תמיד. ניסיתי לרדת לעומק דבריה,
אבל היה קצת מאוחר מדי. הכל החל להתערפל.
|
ס. לא היה כשאר הפרות
אשר כל היום בשדה הן רועות -
במקום לבלוס עשב כל היום,
ס. הפרה אהב לחלום.
|
כבר שבועות שאני מנסה להביא את עצמי לידי פעולה. מנסה להזיז את
עצמי, לעשות את זה כבר. אף פעם אין לי אומץ. כל פעם מתרץ לעצמי
'עכשיו זה לא הרגע המתאים', 'היום אין לי מספיק זמן' וכו'. אבל
הלילה החלטתי - מחר אני לא מוותר. הגיע הרגע להתמודד עם זה,
אחת ולתמיד.
|
'הפתעה!!!' נשמעו צעקות מקבוצת האנשים. שמעתי את הצעקה, והמידע
נרשם איפשהו במוחי, ותוייק להתייחסות עתידית... עדיין לא
הבנתי.
|
"הצל שלי ואני, יצאנו לדרך" שר לך פוליקר ברדיו. הוא מעולם לא
ידע עד כמה הוא השפיע עליך. הוא גם לא ידע עד כמה אתה קרוב
להפוך בעצמך לצל. אולי באמת בהתחלה אפילו לצל שלי. ואח"כ -
אח"כ לדהות לאט לאט.
|
והנה אני, יושב, באוטו בחנייה - אוטו יותר טוב מזה שלי,
וחיכיתי. קצת חצוף, חוסם ככה את המדרכה לכולם (ולי במיוחד).
יושב ככה באוטו ומחכה.
|
אני לא מבין איך היא לא הבחינה בהם מתקרבים. גם כשהם היו ממש
לידה היא לא זזה. כאילו היא מרותקת למקום. והם הקיפו אותה מכל
עבר.
|
|
|
מה שעף למעלה,
חייב ליפול
למטה!
ניוטון |
|
