|
רונית. 1975. כותבת. קצר.
מנסה מחשבות על כתיבה ויצירה, השראה וסיבה.
אוהבת. שירה וארוטיקה מילולית. וסימני פיסוק.
וכשנגמר...
בכיתי קצת
ושוב תרגלתי
happy face
|
בד שחור
לא נעלם
לא מתפוגג
אין שם ליד הצילום
אין זהות
|
"אני כאן ואת למעלה"
כפפות, מנקה כיור, גם כיריים ומאחורי המיקסר
ממיינת
מארגנת
|
והכל ברעש של שקט
נעים כזה
של חופש
|
יש פינה ברענן
שפנס הרחוב
הופך כחול
|
או שאחכה לך
בסבלנות
ואקבל את כל כולך
כמו מתנה
|
גם החתול, שלך.
מחפש בסיס רך לשבת, כמו שמיכה או
שטיח
|
נישק אותי כשפתחתי את הדלת
שיילך
והלך
יותר לא שמעתי ממנו
|
חייל מגיע
למציצה אחרונה
ואולי לא
רצון להישמע טראגי, צופן בחובו סיום
|
היום הרגשתי שוב כמו
כלי קיבול
אין שיקול
|
יש חלון אחד מול הדירה שלי
|
בפעם האחרונה תהיתי אם אני יכולה
לכתוב גם כשטוב לי. עובדה...
|
תפקידים, מטלות, משימות, רשימות, סדר עדיפויות, תאריכים,
תזכורות.
הכל מתערבב.
|
מאבן גבירול דרך גני התערוכה
|
פשוט לוחצת על ה - pause והכל נעצר, רק לרגע, קצר, אבל כל כך
ממוקד שזה מגרה.
|
|
|
חלק ב':
צומח.
סוף
שרוליק
ישראלוביץ'
מסיים את הסלוגן
בהמשכים ומגיע
למסקנה שיצירות
לא צריכות
המשכים...
בקרוב חלק ג'
האפילוג. |
|
