|
אתה תמיד תשאר מין חידה שכזו,
פצע בלב שלא מגליד.
לא זוכרת כבר למה נפרדנו,
מה חשבתי שאמצע במקום אחר.
|
אתה תמיד תשאר מן חידה שכזו,
פצע בלב שלא מגליד.
לא זוכרת כבר למה נפרדנו,
מה חשבתי שאמצא במקום אחר.
|
אתה הולך ברחוב,מביט לצדדים
אנשים אז עוברים,והולכים וחוזרים.
|
השקיעה מאחורי העצבים בפארק ליד ביתי
|
|
|
הוא התחיל לצעוק
עלי שאני כמו
משפט מורכב, עם
נושאים סתמיים
ופסוקיות תכלית
שתמיד מתבלבלות
לו עם פסוקיות
סיבה, ושנמאס לו
שאני מורידה לו
נקודות על ניתוח
לא נכון.
אחרי שהתאמצתי
נורא לא לבכות
הוא אמר לי:
"רואה? זה תיאור
תוצאה" וטרק את
הדלת.
מתוך: "נשיקה
צרפתית" |
|
