|
רון כותב פה בגוף שלישי, בצורה מכובדת. אני מתחכם כי
אני רוצה, אני לא רושם לכם בן כמה אני, כי זה טיפשי,
אני רושם פה שנת לידה - 1985. אני משתדל זה שלא יראה
כמו עמוד בית באינטרנט, קצת קשה בהתחשב בעובדה שזה
כן. תחשבו שהפכתם את המחשב וזה הצד השני של המסך
שלכם. אם תירצו תוכלו.
המשפט החזק של הבמה: לכתוב "סוף" בסוף, זה מיותר
אני הייתי הכי בסדר, אני זה שעוזר לכולם. אז למה בעצם אני
מרגיש כל כך רע?
|
מעורב ירושלמי אסלי, לרגל שחרורי מצה"ל, אחת מהיצירות הטובות
שלי שנה לקראת השחרור. הנאה צרופה.
|
לא ברור לי הקטע עם הלדפוק ולשמוע איזה צליל זה מפיק - זה נשמע
לך כזה שקר. שמעתי על אפליקצייה לאייפון שאומרת האם האבטיח
טוב. איזה שקר, הדרך היחידה שבה אני יכול לחשוב שלמישהו זה
עוזר, זה אחד שיודע איך לדבר עם אבטיחים, ואז אחרי שהוא דופק
עליו, האבטיח מתעורר ו
|
אני לא אומר שכדאי לבחור באל היהודים, כשהוא היה בשלטון גם הוא
התעלל בעם שלו, הכניס אותו למצריים, הוציא אותו ממצריים, נתן
לו את ארץ ישראל, הרס לו את בית המקדש, ה-ל-ו תחליט!
|
נראה לי, שאם מישהו היה מסתכל עלי מבחוץ הוא היה צוחק, רוב
החיים
אני עושה דברים למרות שאינני מאמין בכלל במשמעותם, אבל אני
עושה אותם,
מחמת שיעמום או מחמת ההרגל..
|
דבר לא רגיל קרה לי היום. למרות שיש המון, המון דברים שעלולים
להיכנס תחת הקטגוריה דבר לא רגיל ביום הדי רגיל שלי. אבל הפעם,
זה באמת שונה. כלומר החיים שלי לא יישארו אותו דבר אחרי היום.
|
אני עוד זוכר את ההרגשה של קפיצה על המיטה, ללא פחד שמא אפול
או אדפוק את הראש בתקרה או אפילו אאבד את ההכרה. זוהי הרגשה
שעד לא מזמן הייתה שלי, ואיך שהזמן עבר. אני מרגיש כאילו נפלתי
מהמיטה. אבל לא קיבלתי שום מכה, או אפילו עדיף היה אם הייתי
מאבד את ההכרה, איבד
|
אל הארכיון האישי (22 יצירות מאורכבות)
|
|
גבר זה כמו מגהץ
קיטור.
"האנלוגיה
המושלמת" בהוצאת
בוליביה ושות'. |
|
