|
בכי הציפור הקיצני משנתי
צל דמותך עוד חוזר בחלומי.
צליל קולך מהדהד באוזניי
אשאל אנוכי עד מתי?
|
בין צללים באפילה
את קול צחוקך שומע
מרגיש את ידך
בי שוב אתה נוגע.
|
צרחה אילמת, ואין שומע
אין מקשיב, אין יודע.
ליבי זועק, אך עיניי אינן דומעות
מביטות הן בשלך, מבקשות, מתחננות.
|
|
|
בעצם, האיש
האדום בצד נמצא
שם רק כדי
שתכתבו עליו
סלוגנים. הו,
אומללים! כיצד
אתם נופלים ברשת
כסרדינים
מכונפים!
(ללא כינוי) |
|
