|
וזה אני.
אני סמל.
אני בן 21.
אני מחיפה.
ועוברות התמונות על המסך,
וכולן אני.
|
אינני כותב על אהבה.
כי לא הכרתי אותה מעולם.
לא פגשתי בה ברחוב,
|
משורר עם לב של אבן?
נביא שלא יכול להוציא מים מן הסלע?
|
היו שם הרבה פרצופים נפולים,
ומשמר כבוד במדים
|
סוד האושר הפנימי,
אשר נחבא אל הכלים,
התגלה אלי בפינת השטיפה
של המטבח הצה"לי.
|
אוחז אני,
בשערו של אלוהים,
למען לא אפול,
את תהום-חוסר-המשמעות.
|
שולחן שחור גדול,
מה הוא מרגיש?
מה הוא מרגיש
כשאנשים בירוק כותבים עליו
|
שנתי נדדה לארץ אחרת,
ומחשבות על אהובתי היגרו אל מוחי,
ושהו שם כל הלילה.
|
היה לי עולם יפה,
מלא בציפורים ובשירים,
בספרים ובמשחקים.
|
|
|
כל הסיפור הזה
עם האבקות
הלבנות במעטפות
הוא רק תרגיל
מחוכם של יחסי
ציבור
ללהקת "אנתרקס"
את צוות מכון
הרנטגן לא עשו
באצבע. |
|
