אני חוזר לאחור במוחי, ועדיין אני מוצא ברור ונקי בזכרוני את
הרגע המדויק בו ראיתיך לראשונה. שערך השחור נפרע והיטלטל מצד
לצד בכל צעד שלך, עורך הבהיר סמק מעט לאחר מרדף מייגע אחר
האוטובוס, אך תווי-פניך, כמו תווי-גופך, נשארו מפוסלים בשלמותם
כמו אל יווני נעלה. כ
|
