|
הקילומטר האחרון,
רץ המרתון האומלל,
|
אתה מת רק פעמיים,
אמרה הסירנה למלח
עת ניסה להרים מפרשים.
|
אני אחפש את אלוהי האוטיסטים,
את אלוהי המצורעים והפנקיסטים,
את האלוהים של של כל אלה שלא ידעו להסביר,
ואת האלוהים של החלכאים בסימטאות העיר,
|
הייתי בגן - עדן והייתי בגיהנום,
שניהם הרפתקה מחרידה.
אז קודם כל , אם כבר נולדנו אז "אכלנו אותה" ,
|
אפילו כל השדים שבשאול
עמדו דום לזיכרו,
|
מכשפה טובת לב בירכה אותי למוות
בארבעים ותשע מיתות משונות,
|
חלומות למכירה בזיל-הזול, בפרוטה,
לחשו תגרנים בשוק השחור,
פושטי-עור, פושטי-רגל,פושטי-יד,
גם ביניהם כבר שכחתי לבחור.
|
סודות, על גילגול נשמות ,
על חיים שלאחר המוות,
על נסיכות וצפרדעים.
|
פגישה מיקרית לכאורה,
סמול-טוק,
שיחה רישמית במסעדת-יוקרה,
הלוואי שתשתוק,
חיבוק ידידותי לשלום,
כאילו אין-ברירה,
היה יכול להיות אחרת,
בלי עין-הרע.
|
רימה וביצים יש בפרי האסור,
לא רק מתק-שפתיים.
חיים ומוות ביד הלשון,
רדומים בינתיים.
|
הזכרון האחרון עלה בעשן,
גם זה שתפח כמו עוגה,
שהדיף ניחוחות של בושם קינמון,
שהעלה בשר כמו פרת-הבשן.
|
שאלו את עצמם אלוהים
את שאלת השאלות,
מה טעם לנו בחיים?
להיות או לא להיות?
|
צמרה מדובלל על גבה ניתלה
דבוק בבוץ שהתיבש,
מבטה עצוב, זנבה מרוט,
אף אחד גם לא מפריע לה.
כי זהו מנהג העדר מימים
ללא שום כעס
בלי שום רחמים.
|
ישבנו בקפה במיזוג האוויר בקניון,
מוקצי'נו כפול, מלצר קצת חיוור,
פלואורסצנטים מהצד, שיראה גם עיוור,
היה לה מן יאוש בעיניים
יכולנו לקרוא זה לזו מחשבות,
היא הרהרה, מה הטעם למות?
אני התחלתי שוב לקוות.
|
מרפרפת על ריסי עיני,
טועמת בקצה הלשון,
שורטת ברכות, ריחנית לנצח,
זוכרת כרגיל - נשיקה על המצח.
|
200 אי.קיו. יש לך מלאכית המוות שלי,
9 קבין של אהבה,
364 ימים בשנה את שלי
ויום אחד של תקווה.
|
בשבילי המוות הוא ידיד ורע,
בלי כחל ושרק, בלי איפור,
חמים ורך ומבושם ועוטף,
כמו חלוק נשמט ברישול נישרך אחריה,
חושף את כתפה,חתלתול מתלטף.
|
לא מלאכית המוות שלי, איני שומר לך טינה,
יד ביד הלכנו שנים,
דמעותייך נשקתי לפני השינה,
עלינו, ירדנו, מצעד פזמונים
|
בעיניים עם מבט אירוטי,
מתחת לשמיכת פוך תמימה,
על שטיח אינדיאני מרופט
בין סדיני משי רכים
ליד מזגן נוירוטי-פסיכוטי
|
הזמן עבר,
שעת חצות, דקה תשעים,
לכלוכית ממהרת,
פרש בלי ראש בכבישים.
|
אילו לאבן היום חיים
היא הייתה מתה מזמן,
אילו לזמן היו חיים
הוא היה הופך לאבן,
|
טוען הגורל - החשבון הוא פשוט,
כשאתה תמיד במינוס,
והפלוס היחידי הוא הטיפשות,
|
אל תבואו לבקר,
אל תביאו פרחים,
אל תמלמלו את דברי ההבל שלכם,
אל תקימו מצבה,
שבעה - שישו ושימחו
הלא - אולי - נפטרתי מעליכם,
|
אל תבואו לבקר,
אל תביאו פרחים,
אל תמלמלו את דברי ההבל שלכם,
אל תקימו מצבה,
שבעה - שישו ושימחו
הלא - אולי - נפטרתי מעליכם,
|
אני רוצה ללכת למקום
בו האימה, מלטפת כמו נוצה,
מדגדגת את האף
לפני כל טעימה.
|
והחיים ממתינים למותם,
כך אני, פרפר בלי כנפיים
חוזר להיות סתם גולם כמותם.
|
סרטן זקן ישב בדד,
את כל תלאות העולם השליכו עליו,
אינך מותיר אף-אחד,
ציטטו מדענים מן הכתב.
|
בסוף הדרך אין תמרור עצור,
אין מדבר לוהט , אין כוויות של כפור,
בסוף הדרך אל תחפשו פונדק,
אל תצפו לשתות , רק לאכול אבק,
|
הן על הארץ כולם כבר מתים,
מדוע לי עונש של עוד 1000 שנים?
|
כתרים נקשרים לראשיכם,
כובע מורד לפניכם,
שטיח אדום נפרש למענכם,
אלים מתפללים אליכם,
מלכים לוחכים עפר רגליכם,
נסיכות קדות לכבודכם,
רבנים נושקים כפות ידיכם,
המונים חוסים בצלכם,
כלבים מתרפסים לעומתכם,
|
גם אם השמים נמוכים
צריך לדעת להמריא.
|
אף אחד בעולם לא רוצה למות יותר ממני,
לי טובה הנבילה מאלף פריחות,
אז למה אני נשאר בחיים?
קופה רושמת לא עושה הנחות.
|
עמדתי בשערי גן-עדן,
כלום לא קרה,
היו שם סתם פקידי קבלה, אדישים,
ללא שום ייחוד, עוד יום עבודה.
|
נשמות תועות באזור דימדומים ,
"על החיים ועל המוות ",
מנסות להסביר למי ששואל,
עירומות , בלי איפור, שקופות כמעט,
פורמות תפר דק,
אדישות לגמרי , בעיניהן אין מבט .
|
הטחתי את ראשי בקיר,
מוכה סנוורים, עיוור,
דם ניתז על סיד חיוור,
|
הם תיקוות של אהבה , וביחד,
חלומות על חתונה מפוארת,
אבל הם רק "זיון מרוכסן",
או מכסימום , תקועים כמו קוץ בתחת.
|
אם רקדנו במסיבות
אני הגולם במעגל,
זה שולי , אתם אומרים, עזוב,
זה לא אישי בכלל.
|
היום הוא יום מצוין למות,
בעצם, כל יום הוא יום מצוין למות,
|
מראה מעוותת,
אך גם הראי - עבר זמנו.
|
בשנת הסמרטוט גם אני אצחק,
או אעוף לתיקרה,
או אמות.
|
צעד קדימה - תהום פעורה,
ביבים של שפכים, עכברים במאורה.
חזרה לאחור - חיים אפורים,
מתים, לא מתים, מובאים לקבורה.
חולה-נפילה צונח חופשית,
באר עמוקה ללא מים,
תיקנים מגעילים מתרוצצים בפינות,
ערפדים חגים בשמיים.
|
בוקר אחד, השכם, כשירדתי כרגיל עם הכלב
מצאתי אותו עם נשמה אחת פחות,
שוכב לו בשקט לצד ורד פורח,
הוא הרי רצה עוד לחיות,
הם כבר יחשבו על הריח.
|
בוקר אחד, השכם, כשירדתי כרגיל עם הכלב
מצאתי אותו עם נשמה אחת פחות,
שוכב לו בשקט לצד ורד פורח,
הוא הרי רצה עוד לחיות,
הם כבר יחשבו על הריח.
|
זאב בודד מילל לשווא
מול שמיים זרועי כוכבים
|
על זיפי זקן קוצני,
נאחזו כבקרני - קש,
שלא יאבדו לנצח,
מפרצוף
אפור שהיה פעם פנים,
ששכח כבר מזמן את הטעם
של סתם נשיקה על המצח.
|
הזמן שעבר לא השאיר שום - דבר
לא משפט או שורה, לא מילה למזכרת,
לא רוח של שיר, לא שניה מאחרת,
"מקור חסידה" שחיפש לו תינוק
כבר יבשו דמעותיו , לא הגיע רחוק, אך...
רצה עוד לבכות, ודעך.
|
הזמן שעבר לא השאיר שום - דבר
לא משפט או שורה, לא מילה למזכרת,
לא רוח של שיר , לא שניה מאחרת,
"מקור חסידה" שחיפש לו תינוק
כבר יבשו דמעותיו , לא הגיע רחוק, אך...
רצה עוד לבכות, ודעך.
|
ואם אין שמש - אין גם צל
שעוקב אחרינו לכל מקום ,
שמזכיר לנו מי אנחנו באמת ,
מין פסק - זמן בעולם מת,
|
ג'קוזי מכסף, ברזים מזהב,
טלויזיה שמראה את מחר כבר עכשיו.
|
ענן שחור מרחף בשמיים בהירים,
נוגע, לא נוגע, בשמש,
רציתי שישיר, ולו טיפה אומללה אחת,
לזכר מה שהיה פעם גשם,
אבל הוא התייבש למולה.
|
הזיכרון הוא עונש משמיים
ואני זוכר כל דבר,
כל סטירה, כל מכה,
כל ביט של תיקווה,
|
הולך מלאך המוות
על ערוגות מטופחות,
רומס נרקיסים ריחניים
שפורחים בין המצבות
|
בין הזמנים, היה מלאך המוות מסיר את האיפור
של ארובות עיניים חלולות,
של גולגולת חשופה, להפחיד
את מי שנפל עליו הפור.
|
לפני יותר משנה הוכנסו לאתר בשמי-רון ב. כ-50
שירים שכתבתי. למעלה מ-3000 קוראים תרמו להתענין.
|
|
|
בבון אמיתי הוא
בבון עם ביצים.
-הרבנית
מוסיליני
|
|
