[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מעולם, גם בחלומות הכי פרועים שלי, לא תיארתי לעצמי שכשאפליץ
אגרום לסוף העולם ולכיבוש האוקיינוסים את היבשות. אבל זה קרה,
ועכשיו כדי לשרוד הפכתי לדולפין.

אמרת לי שאתה אוהב אותי רק בגלל התמימות שבי, הטוהר שבי. ושזה
פרדוקס שאני נשואה כי אם נהיה ביחד אז אני כבר לא אהיה מושלמת,
ואתה כבר לא תרצה בי.

הם אמרו לי שאני חייב, שאת אחת מהם ושאין לך כבר סיכוי. יותר
אני לא אוכל להציל אותך. הם אמרו לי את זה ככה, ישר בפרצוף,
בלי רגשות אשמה בכלל. ואחד מהם אפילו חייך. הם אמרו לי שזה אני
שאשם ולא המערכת, ונתנו לי סכין. זה שחייך נתן לי את הסכין.

"כל מה שאת באמת רוצה יכול לקרות, את רק צריכה לרצות באמת".
וכדי להוכיח לי הוא באמת רצה לקטוף את הירח מהשמיים. הוא הפסיק
את כל הגאות והשפל, וכתבו על זה הרבה בעיתונים. אבל הוא רצה,
וזה מה שבאמת קרה.

כשהיא סיפרה לו על זה פעם ראשונה הוא נורא התרגש, ואפילו כתב
על זה סיפור. אחר כך היא מתה והוא איבד את כל הכישרון שהיה לו,
אבל זה לא חשוב. מה שמשנה זה שהוא נורא התרגש, ואפילו כתב על
זה סיפור.

בסוף אתה תמות, בסוף כולם מתים. אם זה בגיל שלוש או אם זה בגיל
שבעים זה בכלל לא משנה. בסוף כולם עוצמים את העיניים ולא
חולמים עוד. גם אתה לא תחלום עוד.

זה לא שלא רציתי, את פשוט לא הסכמת. וזה לא שלא קיבלתי, את
פשוט אחרי זה בכית.
כל זה לא היה צריך לקרות, וגם לא היה קורה, אם רק היית מבינה.

אהבה נכזבת
דמיין את עצמך לוקח עיפרון ומתחיל לצייר קו מתאר של אישה.

כעת התעלית על עצמך, התעלית על עצמך ועל החוקים שידעת.
בקומפוזיציה מושכת, בפרספקטיבה כובשת, במרקם משתנה ובאור מגרה
הצלחת לגרום לעצמך קהות חושים.




העולם עומד על
שלושה דברים:
- השפיץ
- השפריץ
- והחריץ.


חריץ גאה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 77505. בבמה מאז 12/8/07 22:15

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרון בדוי
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה