|
רומי אילן, ילידת שני הורים ולילה אחד מיוחד בתחילת
שנות ה-90 המופלאות.
את זמנה החופשי אוהבת לבלות במציאת תשובות לשאלות
פילוסופיות מסובכות ובתהיה על משמעות החיים.
מבחינתה, כתיבה היא דרך לשחרר הרבה מעצורים- ולתת
לרגשות אמיתיים (ביניהם טירוף) לצאת.
מקווה שיום אחד תוכל לעשות למישהו את היום- אולי
אפילו לזעזע את העולם עם איזה יצירה פרובוקטיבית
שתשגע את המדינה ל-15 דק' של תהילה (טוב אז לא....)
מקווה שתהנו מהדברים הטיפשיים, מוטרפים ומידי פעם,
בלי התיימרות יתרה, גם חכמים (וברגע שתכתוב כזה דבר
היא תדאג לעדכן אותכם). בתקווה לראות הרבה תגובות
(גם את הרעות במיוחד)
שלכם- רומי.
זה לא סיפור מרגש, וזה גם לא סיפור עם פואנטה חזקה מידי... זה
פשוט סיפור, והוא שלי, וזהו.
|
זה היה השיר שלי ושל דנה מאז שאני זוכר את עצמי...
השיר שלנו מאז שקיים אני ודנה- שזה פחות או יותר מאז כיתה ח'
כשהיא הגיעה לעיר שלנו, קיבוצניקית חמודה עם חוש הומור מטורף,
שיער אדום בורדו, ומצבי רוח עוד יותר מטורפים מהשיער וחוש
ההומור שלה ביחד.
|
אני פשוט לא מאמינה על המזל שלי....
למה זה היה חייב לקרות?! ומכל המקומות למה דווקא שם?
ודווקא בשעה הזאת של הבוקר, כשכולם עוברים שם?
|
עוד כמה ימים יש לי יומולדת. איזה יום כיף! יום שמח כזה! יום
שבו החברים עושים משהו מיוחד בשבילך, ואתה רק צריך לשבת
וליהנות.
אז למה אני לא מרגישה ככה?
|
|
|
טוב, זה לא
עובד, בוא ננסה
להיות ממש ממש
עצובים
אקווה בתכנון
קאמבק עצבני |
|
