|
רומי תמיד חשבה שכשתהיה לה סוף סוף במה לדבר, יהיה
לה מה לומר...
מסתבר שלא...
חבל.
היא מחייכת. את חושבת שהיא באמת מאושרת?
ילידת 86
רומי ציינה שהיא אוהבת תגובות??
המלצת המערכת: אני פה!!!
"המוות מעסיק אותי", אמרתי לאמא שלי כשישבנו לאכול ארוחת ערב.
"בעצם הוא לא מעסיק אותי... הוא יותר מסקרן אותי".
"מסקרן?", שאלה, "אין דרך חזרה את יודעת".
|
הכל כל כך מוזר בנינו.
מוזר עד שכואב לי הראש מלחשוב על זה.
לפעמים אתה מבלבל אותי. גורם לי לחשוב שאולי יבוא יום שבו נהיב
ביחד.
ואז אתה מציג לי את החברה החדשה שלך.
|
עד עכשיו כתבתי רק על מה שסובב אותי. אף פעם לא באמת ישבתי
וכתבתי משהו עלי. אני לא יודעת למה לא עשיתי את זה עד עכשיו,
אולי פחדתי שאני אהיה יותר מדי משעממת בשביל שיהיה אפשר לכתוב
עלי משהו מעניין.
אבל זאת לא הסיבה. הבנתי את זה ברגע שהתחלתי לכתוב את הקטע
הזה.
|
"הוא הבן אדם הראשון שאמרתי לו אי פעם לא בצורה כל כך ברורה.
טוב, בעצם לא הראשון שאמרתי לו לא אלא הראשון שבאמת הרגשתי
כלפיו משהו מעבר לידידות." אמרתי בעודי יושבת על המיטה שלו.
הוא ישב בכיסא של המחשב, מולי.
הוא לא ענה.
|
התחלתי לשקוע בחלומות בהקיץ של "מה היה אם..." אבל לא הגעתי
איתם רחוק, עצרתי את עצמי. אמרתי לעצמי "די! את חייבת לוותר!".
ובאותו הרגע הכל נגמר, המחשבות, הרגשות, הכל.
|
"תראי מה הבאתי" הוא אמר בחיוך שובה לב.
הסתכלתי על שני הטפסים החיוורים שהוא הניח על השולחן. בראשם
התנוססה הכותרת - "כרטיס אדי".
"אני חותם, מה איתך?" הוא שאל.
|
"מה זה לוסבטר?"
"לובסטר היא חיה שגרה בים".
"איך היא נראית?"
"אממ... כמו סרטן, רק יותר יפה".
|
אבא שלי אמר לי היום שיש בי משהו דפוק.
חייכתי וציחקקתי קלות כי בחיים לא שמעתי מישהו אומר לי כזה
דבר.
"אני לא צוחק" הוא אמר.
"יש בך משהו דפוק".
|
"השתנית. השתנית לרעה". זה מה שהוא אמר לי כשהוא ליווה אותי
הבייתה בדרך חזרה מבית של מכרה משותפת.
הוא צודק, באמת השתניתי. אבל אני לא בטוחה שזה לרעה.
|
כשאתה נמצא לידי,
הלב מאיץ,
הנשימה מתעמקת,
והחשיבה מתעסקת...
|
זה היה ממש מעליב כשהן קראו לי זונה.
ואפשר לחשוב מה כבר עשיתי!
מי הן בכלל שיקראו לי ככה?!
|
הוא זורק אותי?!
אותי?!
אף אחד לא זורק אותי! אני זורקת את כולם!
אני לא יודעת איך להתמודד עם דברים כאלה!
אני כבר שוקלת לזרוק אותו, רק כדי לא להיות זאת שנזרקת...
|
כבר יומיים שאני מבזבזת השראה!
וזה לא שהיא באה לי בקלות כל 24 שעות - לא ולא, היא מופיעה לה
רק בקיץ כשמתאים לה (אחרי הכל היא באמת טיפוס של מזג אוויר חם)
|
אתמול הייתה לנו שיחה כנה.
אתה יודע כמה שנים לא הייתה לנו שיחה כל כך כנה?
אתה יודע כמה מוזר היה לראות שהיוצרות התהפכו? שהפעם אתה זה
שרוצה אותי יותר מכל דבר אחר.
איפה היית לפני חצי שנה כשניסינו שוב בפעם השלישית?
למה דווקא עכשיו אתה נזכר בי?
|
לבשתי אותו כי התגעגעתי לריח הזה...
לריח הזה שיש לבנים - מין אפטרשייב וזיעה, קצת קשה להסביר.
|
כתיבה היא מעין דרך התמודדות - וגם אם הפסיכולוג שלי טוען שאני
לא יודעת איך להתמודד עם הבעיות שלי, אני חושבת שהוא לא ממש
מבין.
|
חזרתי שנתיים אחורה.
שנתיים אחורה בשביל מה? בשביל שהוא "יתלכלך בבוץ של אחרות" ואז
יבוא וינקה את הנעליים המטונפות שלו עלי?
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
