|
שלום... אני בת 16 אני הגעתי לבמה ממש במקיריות בתור
חובבת קריאה מושבעת שחוטאת בדבר פה ושם שמזדמן לי
אני מנהלת חיים "נורמלים" עד כמה שאפשר בעולם שלנו
את האמת מה שתמצאו פה בדפיוצר שלי זה לא משהו מיוחד
או שונה אבל זה שלי זה רגשות זה לבטים זה לא שירים
רגילים זה גם לא רק סיפורים.
הרגשות שלי נכתבו בזמנים שונים טובים בעיקר רעים כי
יותר כל ליצור מכאב מאשר מאושר.
רבים מן הדברים נכתבו ממש לפני הרבה זמון שהייתי בת
13 1- ... ואני מאמינה שאפשר לראות שאני התפתחתי יחד
איתם עם אותן רגשות ועם הכתיבה
אני מאד אשמח לקבל תגובות..כי זה בונה אותי
אז אני מקווה שתהנו ושאני יספיק להעלות לאוויר הרבה
יצירות.
ויש בו איזה קסם אישי כזה מושך.. סקסי.. מצאתי את עצמי חושבת
עליו מה ? איך יכול להיות? הוא דווקא הוא? מה לי ולו? הוא
אגרסיבי הוא כל הדברים שאני לא אז נכון זה נדוש "הפכים נמשכים
זה לזה"
|
לא מסכות אב"כ למלחמות אלה מסכות יותר חשובת שרק בזכותן היא
חייה כל יום כל שעה מסכות כאלו שרק איתם היא יכלה לצאת מהבית
כי רק ככה היה לה אומץ.
|
אותו יום שבו החלטתי לצאת מן השגרה היה היום הקשה בחיי טוב זה
לא באמת קרה רק חשבתי כמה נחמד יהיה אילו
|
קול פנימי קורא להשתולל
לעומתו קול אחר בודק שומע ושוקל
|
לפעמים ביום אפור אני מרגישה באפיסת כוחות מוחלטת
כאילו אני צמח והחביאו לי את השמש
ואז אני נובלת, לא מתה ושורדת
|
לכל אחד מאתנו יש מלאכים קטנים
מלאכים קטנים הם לא מלאכים רגילים...
|
וכמו השמיים כך גם ליבי,
מבולבל וסוער אך שקט לעיתים
רק וטומן בחובו הרבה רגעים
|
...ויחד עם זאת אני בטוחה שבלבך כמו בלבי תהיה פיסה קטנה
שתזכור, תגעגע ותדע שהפיסה בצד השני זוכרת ומקווה שניפגש
עוד...
|
השורות לא זורמות והפה נשאר סגור, נעול
הנשימה מכבידה והשגרה משתלטת
הכל כמו מסלול של רכבת פולטת
|
אם אצטרך להסתכל למעלה ולשכוח את הכאב והעצב שחוויתי בעבר.
אם אצטרך ללכת ולצעוד בלי לעצור.
אם אצטרך לאהוב ולחזור לעברי הצהוב
|
מעטפת של צביעות שלחת לי מעטפת של בטחון מזויף אחיך התאום.
ואני יודעת שאין לי אותך את המקור ובשבילי התאום בכלל לא נחשב.
לכולם זה נראה כאילו הוא המקור הטוב .. אחלה זיוף מצאת לך.
|
ככה בסופ"ש אחד כתבתי תסריט של סרט אימים בו מפלצות היו הפחדים
|
אני תמימה כי אמרתי לך שאני לא מבינה, אני מצפה מבן זוג שיהיה
יקר לי שאני אוכל לדבר איתו, שיבין אותי כמו ידיד ושאני ארצה
אותו ואמשך אליו כמו מאהב... ושזה יהיה הדדי.
ואת כל זה יש לי איתך... כמעט את כל זה... אתה הסכמת להכול
ועדיין אמרת... שזה לא הדדי.
|
רחוק עד כמה שניתן,
מהר ככל שרק אפשר...
|
כול העולם הזה סובב סביב זה ולך קשה להבין, בוגרת, אינטליגנטית
להפליא, כולם בטוחים שכולך בשיא.
אבל קצת זמן לעצמך ואת כבר בשפל, במקום לחיות את הרגע נוגעת
בסבל.
|
נתת לי את הצעד שלו הייתי זקוקה הרמת רגלי למדרגה הבאה, אז למה
שאכעס? כי ככה צריך? כי ככה כולם??.....
|
|
|
החיים, זה מה
שקורה לך בזמן
שאתה מתכנן
תוכניות ליום
שאחרי |
|
