|
"הדמיון ניתן לאדם על מנת לפצות אותו על מה שהוא
אינו , וחוש ההומור הוענק בכדי לנחם אותו על מה שהוא
כן."
אוסקר ויילד.
והוא...?
הטאץ' או ההרגשה תמיד מרחפת לו בראש , אבל הוא לא
יכולה להיזכר במנגינה בדיוק , אלא רק כשישמע אותה,
יבין שאת זה חיפש.
מלא מדי בנוסטלגיה וחיים אחרים שפספס.
היא צועדת לידי, אך לא במרחק נגיעה. שנות אור מפרידות בינינו
מלטפת אותי באש וצוחקת . רוקדת לצלילי השתיקה.
היא בוהה בעיניי ומגלה את תוכני. אני מנסה לא לזוז.
הזרם סוחף אותה בעודי עומד שם , חסר אונים.
|
ערב כה עתיק ומגע של שלג
על פניי הצעירות, אור הפנסים
מסנוור את הבתים, נדירים שלא תראה יותר
טעמו של כפור שלופת את נשמתך...
|
בוטה כגשם בלב מדבר
וחלקכם צוחקים מכבר
מכרסמים את הדממה עם עלילות כזב
ענן ביום ועמוד אש בלילה
|
|
|
יש לי בחור
בעבודה, קוראים
אותו יעקב.
המנייק מקלל
אותנו ברוסית כל
היום, אבל לא
מוכן להסביר לנו
את הקללות שלו,
כי "אנחנו לא
נבין, זה יישמע
לנו מטופש אבל
בעצם יש שם
קללות גאוניות
והוא לא מוכן
לפגוע במסורת
הסובייטית."
אקיצר, הלכתי,
חקרתי, בדקתי,
השוותי, וגיליתי
לבסוף
שפיזדאקריל זה
"כוס מכונף".
אני שואל: וואט
דה פאק? |
|
