|
הדג שחה במעגלים, עיניו מתרוצצות מצד לצד.
נראה היה כאילו הוא גדל בכל פעם שהוא עובר באמצע ומתכווץ שוב
בקצה.
"שב בבקשה, ראובן," אמר האיש שמאחורי השולחן.
|
"ברוכים הבאים לכפר" אמר השלט, והגבר בלע את רוקו.
"אלוהים אדירים... לתת את כולי!"
עוד יכול היה להתחרט אם רצה, אך בצעד מהוסס המשיך לפסוע על
החול הרך, אל מעבר לשלט, אל שער הכניסה.
|
האב איאן מלנוויל הביט במרחבי החלל העצומים שנשקפו מבעד למסך
הקדמי, עיניו סורקות ומחפשות דבר מה מוכר.
במסעותיו הרבים בעבר, למד לזהות את רוב מערכות הכוכבים
הידועות, ואף יכול היה לזכור כיצד נראו למתקרב אליהן מכיוונים
שונים. אך עתה, לא זיהה כלל את המערכות בהן
|
זהו... הוא החליט. מחר הם ידעו. מחר הם יקבלו את התמצית של
הפרוייקט, הצגת תכלית בראשי פרקים של כוח אדיר, של הפצצה
הגדולה ביותר בתולדות האנושות. הם יקבלו את סרט התעודה
האולטימטיבי שהפיק, ערך וצילם עבורם... הם יקבלו את הקליפ.
|
הוא שלח מבט אחרון מבעד לחלון, בשמי הלילה.
אז הרגיש שהגיעה השעה, הרגע נכון. עמוק בלבו, לבשו הדברים
צורה, ועכשיו נותר רק להביע אותם.
לקח דף ועט, והחל לרשום.
|
'משהו מוזר קורה באנאפורנה' - כך, אם איני טועה, החל ניסוח
המשימה שקיבלה ה-'דהרמה-גירי' לפני כשנה וחצי. דווח לי שם על
דבר שכבר ידענו כולנו - הקשר עם המתיישבים באנאפורנה ניתק
בצורה פתאומית, וכל הניסיונות להשיבו עלו בתוהו.
|
הם הביטו זה בזה, האחד בעיניו של השני.
תחילה בבלבול, ואחר בזרות... והזרות התחלפה בשנאה... השנאה
העמוקה ביותר שחשו אי-פעם שני יצורים חיים זה כלפי זה.
ואם היה דבר אחד שהיה ברור לכל אחד משניהם באותו רגע, מעל לכל
וודאות, הייתה זו ההכרה הפשוטה בכך שהם חייבים.
|
(יואל יושב במטבח וקורא עיתון. אימא בוחשת בסיר המרק שעל
הכיריים)
אימא: נו, מה חדש בתל-אביב?
יואל (ממלמל מאחורי העיתון): הכל כרגיל בתל-אביב, אימא...
אימא: איך בעבודה?
יואל (עצבני): עוד לא פיטרו אותי.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
'סלוגן זה כבר
קיים, אנא נסה
שנית.' |
|
