|
אילמותי אלייך
אינה שררה,
כי אם כאב כאוב.
|
זמנים קרובים מדיי -
דבר מה חמור סבר,
לא רק פניי.
|
השמים סוגרים עלייך
כעל אחרון השדות.
|
בבתים האחרים
לא מתקיים שקט אף פעם.
אני צולח אינספור דימויים;
|
בשירות הנשימה
עובד הגרון הנחנק
|
בשתיים בלילה
לא הייתי חשוב לאיש
|
בבוקר הממושמעים אכלו
ואני הייתי רב עם הירקות
הילדים הפלסטינאים
שיחקו דגלים קצת אחרת
|
נדמה שאני מפקיע חלקותיי
בפזיזות יתרה
|
בטריקות פנימית
פועל הלב, כאדון
הנמנע ממגע עבדיו
|
ומשתיחנק, תיחנק ודי,
כדרשה חפוזת כמעט
של זמן המחיש צעדיו
ומשתיאמר, תיאמר ודי,
|
ושוב הכרתי אוחזת בי
כאחוז
|
בגינותיי המגרפות מכוסות עלים
מרפסותיי מוסיפות להשתתק
יקירתי מכסה חלונות בווילונותיהם
|
כולנו אדם אחד
ששוכן בו ילד עצוב
שמוכן לאמוד מרחקים
בין גופו לצילו.
|
הוודאי בחמקמקותו
מבטיח דברים להישנות
וכך גם גופנו -
כרטיסים ליעד קבוע,
|
אבי אינו נושם,
הוא רק נוגס אוויר
|
הפעם ללא כוונות
כוילון הנחבט בחלונו
|
בערבים האחרונים בדממה
יד אל גוף
ללא פעלים
|
את יודעת היטב
להכאיב לי
תמיד
בגבולות הנסלח
|
את חוזרת לגדרך
מוקף הרחמים
כבאין מפריע.
|
עודני חולם שהזמן נרתם בכל זאת
כמעקה המשכך מדרגותיו
|
ואני בנצחים עוסק,
שעה שהיום על טרדותיו הקטנות נרדם.
|
כסליחה
המכשירה מעלליה
את נוגעת בי
|
צדקתי כפסיפס
עשויה אמיתות אמיתות,
|
אל הארכיון האישי (35 יצירות מאורכבות)
|
|
אתה חי?
יגאל עמיר מדבר
לעצמו. |
|
