|
אבא בחדר העבודה
אמא במטבח, אופה עוגה
אחותי באמבטיה, מתאפרת
סבא בבית המלאכה.
|
כסמסא בשעתו, התעורר רפאל ארדמן למציאות, או מוטב נאמר
אי-מציאות, שלא היתה מוכרת לו עד אותו היום. מרגע שפקח את
עיניו העכורות, חש שמשהו לא בסדר. אכן, הסימנים היו זרועים בכל
עבר, ולא ניתן היה להתכחש להם.
|
רוב האנשים נשבעו שמעולם לא יצא מפתח דירתו. מעולם לא הקים
רעש, או הפגין כל סימן חיים אחר. אפילו לא היתה לו תיבת דואר.
שליחים, לרוב של אוכל, היו מגיעים אליו לפחות פעמיים ביום,
ולעתים קרובות אפילו שלוש או ארבע. מלבדם, לא היו לו אף
מבקרים.
|
לעתים, זוויות היום יוצקות אדוות אור לחדרי, כמו חיקוי עדין של
ורמיר. תחת הלחץ הבהיר, כבדות רופפת חותמת את עיני. בשעות
כאלה, האם אני רואה או צובע? האם באמת מצמוץ צר לוכד רבב טיפות
אבק מחדשות את חום הגוף המנותק, מותמרות לנובות רושפות סלילי
להב חום-צהוב?
|
הוא היה מעלה ומוריד את ידו על הבד במהירות ולרוחב נכבד מספר
פעמים, ואז ממקד את העפרון בתנועה מאוד מדויקת וקטנה לשבריר
שניה, וחוזר שוב למשיחות הגדולות. הכל עשה במהירות גדולה, מבלי
לעצור או להרהר, וכמעט ללא התבוננות בפניה של מושא רישומו.
|
Every year, she'd sail a boat of flasks of beer and fishing
nets to the over-damp and winter-soaked far north
|
Bring her flowers and kiss her cheek
Wash the dishes and throw the trash
Screw the leak beneath the sink
There will be days like that
|
Perhaps I'll shave my beard
And we'll sit in small cafes
And talk till the night
Dwindles like our breath
|
We're nearing closing time
Just tell me when to stop
I think we passed our prime
From here, there is no up
|
You couldn't help but show
You had that far-off look
Basked in sunset's rustic glow
On the narrow cravice of a brook
|
They just wanted to celebrate
It burned them through and through
Victims of a disregarded fate
In Mesa Redonda, in Peru.
|
I can be your friend, without you being mine
And I can help you out, as long as you don't mind
But I can't be your lover, if you're not my lover too
Because love can only be made by two
Yes, love can only be made by two
|
I met my girl in Minnesota, of the thousand lakes
She was as sweet as sorrow, and my heart still aches
I went to look for her, but never found her track
O lord, for all I give, why can't I get it back?
|
My life is a slow moving train
As soft as a drop in the ocean
Channels deepened on my elders' faces
While moments were wasted by caution
|
I'm an old soul, making my way from the ending to the
beginning
Peeking over the shoulders of players to see whose hand is
winning
|
יום דועך ביופי רך
כמו מהמר בידו האחרונה
ושולף נצנוץ רומז
לקראת סוף מערכה
|
תחת צוף פסי האור, ריח מוריה
צללים הולכים בלאט על גדות נהר
אין קץ לחלום ואין עוד תהיה
כשלב הרדוף קריר נקבר בהר
|
ואת, נסיכת האירוניה הרכה, ודאי תדעי להעריך
את גביש המלח הזעיר, ועד כמה אני צריך
לנהום עם המים הצוללים משיא הנקרה
ועם תלתלי האש הפוקעים כבועות בסערה
|
את צרה נזיפה צרודה
ואני ער לך בחלומותיי
דורך גבולי, ואת מדיי
מפיך מתי כבר לא אדע
|
תודת פראות רוחשת סבב
קלות חלל פתוח וחלק
ומתח רום פסגת הנטפים המתקרבת
לחוף חול רך כאבק.
|
לא לא טוב בכלל
כן גם כן שלילי אבל,
אולי אולי הכי בלתי נסבל
מלבד כל מה שלא נשאל
|
אין לנו אלא לחייך בעצב על אמונתו התמימה של המלך ביכולתן של
המלים (שהחליפו המלט ואופליה) לשקף את המציאות, לא כל שכן את
המסתורין השוכן בנפשו של אדם, בצורה כה פשוטה וישירה. ברור לנו
שהמלט כן אוהב את אופליה, על אף ודווקא בשל הכחשותיו.
|
המסך עולה על במה ריקה. אדם עומד וקורא עיתון הפוך.
פלדמן (צועד לעבר קורא העיתון, מבט נחוש על פניו): אתה
דימייקר?
דימייקר (הבעת תמימות כנה ושופעת רצון לעזור על פניו): לא.
יוצאים.
|
|
|
זה שמצטטים אותי
בכל מקום זה
מחמיא לי ומעמיד
אותי בשורה אחת
עם כל גדולי
האומה.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
