|
אולי זאת לא אהבה
אולי זאת סתם בדידות
שמחפשת קרבה
|
איש נחמד
לא עושה רע
לאף אחד
עושה רק טוב
לא
|
אני יודע שלפעמים
אני מדבר בלי לחשוב
|
אל תצחקו
כי להצחיק אני לא מנסה
|
אני לא מכיר מילים מספיק כואבות
אז אני שותק
|
חיים בעולם
לא עגול
כמו כולם
|
שומע
צווחות חתולים
בלילות
|
לא ילדה כבר שנים
אבל עדיין משחקת
משחקים בלי כללים
|
רוצה שוב להיות קטן
תמים
מוגן
|
כולם רוצים
למות
זקנים
לחיות
חיים בלי דאגות
|
את לעולם לא תחווי אהבה
כי רק אני מסוגל לאהוב
|
מעשן
מעמיד פנים שאני נרגע
נחנק על העשן
לא מביא לי נחמה
|
מסתתר
בפינות עגולות
לאנשים עגולים
לא פחות
|
הריח שלך עוד עליי
והטעם שלך עוד נשאר בשפתיי
|
אולי את לא יודעת
אבל את שלי
את קיימת פה בעולם
רק בשבילי
|
נדפק
תמיד
חזק
נמאס
תמיד
אותו דבר
|
|
|
יום אחד כל
הלחצנים של
הטלפון עשו
מסיבה.
פתאום סולמית
שומעת צלצול
בדלת, פותחת
אותה ורואה
נקודה קטנה.
"הלו סולמית",
אומרת הנקודה,
"את לא מזהה
אותי? זאת אני,
כוכבית. שמתי
ג'ל."
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהמוסד
הסגור |
|
