|
ככה הוא היה קורא לה כשהיה מאושר.
כמו שאנחנו קוראים לאנשים בשמות חיבה, אבל כשאנחנו כועסים
עליהם, אנחנו קוראים להם בשמות שההורים נתנו להם...
|
אוספת שברים
של חלומות מנופצים
את כמו בובה מעץ
מרוסקת מבפנים
|
אני מבקש את הסוף
שיבוא ויסגור עלי
ועל כולנו
ואימרו אמן
|
כי בחלום
אפשר כבר לראות
אתמול חדש
מגיע מרחוק
|
כשהידיים היו ריקות
לא יכולתי לישון
מרוב עיניים מלאות
|
אולי מוטב היה לפספס את הרכבת
או לעלות על אחרת
במסלול מכוון
לא מרגש
אך גם לא מסוכן...
|
על ליטופים שאין בהם מגע
בין ההריסות
|
טוב לי שם, במקום ההוא
שם אני מוצלח ומאושר
אני משיג כל יעד שהצבתי
משיג את קו הגמר
|
במרחק נגיעה מהסוף
לא יכולתי להרגיש
|
כשידעתי לאהוב רק פעם אחת
פשע שלי
הוא האהבה שלי
|
כשכבר לא נשאר את מי להאשים
פשוט קראת לזה שמיים
|
אוותר מולך ערום
פשוט בי כל רקמה
כסני דשא וחציר
חדש פני האדמה
|
בין חומה ומגדל
בסמטה שקטה
שוכב מול כוכב
על העיר שהיתה
|
|
|
אז ככה: יהיה חג
כזה שבו יבוא
איזה איש שמן
בפיג'מה אדומה
על מזחלת שלג
מעופפת. הוא
יכנס לכל בית
דרך הארובה
וישים לילדים
מתנות בגרביים.
חוץ מזה כולם
יטעו עצים בתוך
הבית וישימו
עליהם כל מיני
נצנצים.
עכשיו תגידו לי
שזה שהמציא את
הכריסטמס לא
הוריד ראש לפני
שבא לו הרעיון.
האדמו"ר רוצה
מתנות בגרביים.
(ולהוריד עוד
ראש) |
|
