|
זיכרי אותי, אני עוד כאן,
לתמיד, אם תרצי,
אופיע בחלום.
|
השיר הזה נכתב, כי עצוב עכשיו.
ושחפים עוקרים ביתם אל הדרום.
לא עוד יאכילו ילדיהם, תוגת בכיו של הגוזל,
אשר הורעב ועף לשם היום.
|
לא שומע אותה, ואולי זה רק נדמה,
שבין כל הרצונות שלנו כלום כבר לא ייצא.
בין ימים של סתם שגרה מהולה בבהלה,
היא מגיעה אלי, כמו סופה זרה.
|
|
|
מה אמר היהודון
שישב על הגדר
החשמלית בגטו?
"אני יכול לראות
את הבית שלי
מפה!" |
|
