|
יליד סתיו 86'
דכאון הוא כמו סופת גשמים - כשהוא עובר, הכול נראה
הרבה יותר יפה, ולפעמים אפילו מופיעה קשת...
זהו זה. עוד פחות מ-48 שעות עד לשעת האפס. 42 ליתר דיוק... כל
דקה חשובה. איני מאמין שזה באמת קורה...
כאילו רק אתמול שנינו נפגשנו, שם, בקמפוס... אחרי זה, פתאום
שמתי לב שאני איתה באותה כיתה בקורס, שאנחנו לומדים לאותו
תואר, ששנינו נמצאים קרוב אחד לשנייה
|
אף אחד לא רוצה להיות לבדו,
אז למה אני לבד גם כשכולם מסביבי?
מי אחראי על הריחוק? הם, או אני?
|
זהו זה, נגמר, הסתיים לו דבר שהיה כה נהדר
כל עוד המשיך.
איני בטוח כעת שיש באמת תחליף למה שמת
בתוכי.
|
רגוע, שליו, נקי, מטוהר;
אדיש, לא רגיש, קר, מנוכר.
קללת הכתיבה, בירכת המילים,
הלוואי שאכן חלומות מתגשמים.
|
אני מנסה לפרוש כנף,
לברוח מהכול, להיעלם, לשכוח.
אני רץ, מנופף בידיי בכל כוחי,
מקווה, שכשאקפוץ, לא אתרסק אל המציאות.
|
עד מתי יפלו טילים? עד היכן יגיעו מים?
כמה עוד צריך לסבול כדי שייגמר
מסע האימה לצד האפל, האוטוסטרדה לשמיים?
ועוד יותר חשוב, יותר כואב: מי מאיתנו יישאר?
|
מה כבר ביקשתי? עשרות משאלות?
כל שרציתי הוא להיות נאהב...
אך אני מניח שעכשיו...
להתראות.
|
אני חייב להפסיק, אני נקרע לחתיכות!
אין אדם איתו אוכל לדבר,
בו אני בוטח שלא רק יכאיב יותר,
שמולו אני מוכן לחשוף את החלק הפחות
שפוי.
|
מי בעצם יודע את רצוני העמוק ביותר?
או הכיוונים אליהם מחשבותיי מתרוצצות בלילות אפלים?
או סתם ברגעים קודרים, כשעליהן אינני שומר
|
O, great bliss! How I yearn for you!
The freedom, if brief, and then - release.
That final step, and those moments, too few...
The road to the sky, towards some inner peace.
|
I cannot know when the next time would be,
When one of them would talk to me.
I guess that is why I can't hold myself
From revealing my pain-distorted half.
|
Once upon a time
I walked 'bout carefree;
Not a single worry has marred my day.
And then suddenly, as by some fell decree
|
I can't say the words
That have to be spoken,
I can't do the things
I yearn to do.
|
אני תינוק המבכה על אובדן רחם אימו,
אני עש הנמשך אל אורה של העששית;
אני מושיט את ידי אל הגחלים הלוחשות,
המפתות אותי בזיכרונו של אותו טעם אהוב, אבוד,
שעתה נדמה כה רחוק.
|
מכור לכתיבה אך כמה לאהבה,
אני יודע שבהמשך מצפה לי אכזבה,
כי בשביל לרצות אחת, עליי לוותר על השניה
|
קצף הדרכים נשטף לו מעיניי,
בעת שעצרתי למנוחה אחת קצרה.
לא הרבה הספקתי עדיין בחיי,
כה הרבה מקומות מחכים לי לביקור;
|
אני רוצה להאמין שיש אמת באגדות,
שגם צפרדע יוכל נסיך להיות,
כזה שאי שם נסיכה רחוקה
עליו חולמת כל לילה, ולו מחכה.
|
Once upon a time, there was a boy,
Who didn't know what to make of life.
He walked, all alone, in wide avenues, full of people,
And feelings, of love, of hate, of union, of strife.
|
I once had a dream, of beauty and happiness,
Of honesty, affection and loving tenderness,
What happened to it? Where did it go?
Why did it leave? I truly don't know.
|
A clear blue sky, with bird calls all around,
The white clouds sailing high, a single rose on the ground.
A single witness to a magical night,
A single evidence to a thing so perfectly right.
|
The soul is so fragile,
It can be broken and destroyed.
If the soul won't survive the impact,
It might be driven to the void.
|
Alas for the days that had gone forever,
Alas for the people that were wounded sever,
For the Darkness has crept all over the land,
The Darkness has crept - this is the end.
|
Sometimes it is better
To leave the past behind,
Lest you get hurt,
Get cut, get burned,
By things once oh-so-kind.
|
This masquerade must come to an end,
And disperse this mass of tangled lies,
That's gotten mixed with truths and dreams.
|
As time passes by, I still can't imagine,
Without you there's no "I", and with you I'm in heaven.
I can't imagine the world as it was before
|
My strength is my weakness,
My blessing is my curse;
A lone barrier in the way for happiness,
A self-defining problem that is the core of my sadness.
|
Scared to escape, yet cannot remain
Where this thing yearns to tear at my heart.
Which way to brave, which course to take?
So that my pain will forever depart...
|
Time and again I find myself
In the same old swmp, drunk on despair.
Am I to blame on my bleak condition?
Or is the choice not truly mine?
|
Disappear from here,
To this place again
I no longer belong.
|
Fake.
It's all for the sake
Of some stupid pretense
I no longer believe.
|
Tears of the Heart,
Wounds of the Soul,
The Blood of Life,
That is Life's toll.
|
For you I would cry a river that will wash away all agony
It will leave in its wake only happiness and harmony
Only for you to, so you'll be happy.
|
I lift my head up high and Howl!
Releasing energies built up in my mind,
Screaming to the moon and stars shining above my head,
Trying to tear at my bonds with sightless eyes.
|
I try to feel good,
I try to write nice,
I try to understand,
But I am in a vise.
|
What if God was not perfect,
What if God's sometimes wrong?
Would you judge Him differently,
Knowing He didn't know?
|
Rage mixed with sorrow, swirling inside,
Confined by rules by which I must abide,
Locked in a cage created by me,
I can't reach out for her...
|
In a world full of murder,
In a world full of death,
There must be a light,
To light up Life's path.
|
Beyond all reason and thought, hidden beneath countless
layers
So deep it went unseen and unnoticed for many years,
There lies a thing not many understand, less of all me.
|
Glory, beauty, no pain, no fright;
Is that what one feels, when faced by the light?
Being whole with oneself, self-fulfillment, no regret;
Can you say you would feel that, when looking back?
|
When I feel a bit sad, you're right there besides me (sort
of),
Always shouting at me for my foul mood :)
Brightening up my night just because of your presence.
So please stop being sad, do not brood.
|
What is so special in a natural leader?
How does one come to pass?
What causes people to flock to religions?
To follow their beliefs, laws, prohibitions?
|
Death and misery,
Anger and war,
I wish it would all stop,
I can stand it no more!
|
You fall, you stumble, you miss a step,
Your life is played backward,
The moments you had, the good, the bad,
Up till his journey skyward.
|
How can you decide what God has meant,
In creating such feeling? Or you just can't?
Can love cross the gaps, created by looks?
Or is true love, found only in books?
|
Love and Loss, who can predict,
What shall be the verdict?
|
Banned, outcast, loner, geek;
Moron, jerk, smart guy, freak;
Until when will it be? This isn't fair.
Why is it happening? Because too much I care?
|
What would you say, if what you always wanted
Was taken?
What would you do, if the very foundations of what you
believed
Were shaken?
|
Let there be Peace, no more strife,
Let it brighten and fill our life
|
דמעה, זולגת, במורד הפנים, מנקה בדרכה את האפר.
הדמעה בוהקת, לאורה של השמש, משקפת את אפור הקבר.
|
I feel like some pawn, like a log in a river,
Moved by forces I don't understand;
Armed with only my words in a quiver,
The torrents of the song I am supposed to outstand.
|
The mountain of critics grow ever higher,
While I'm slowly sinking into sorrow's mire.
The only solution may be in the pyre
Or silent,
|
I'd rather write 'bout beautiful things,
About sunset and sunrise, about angel's wings;
I'd rather write 'bout happiness and joy,
Not about darkness, about war, about Troy;
I'd rather laugh, than weep from sorrow,
I'd rather smile, than cry from an
|
The world around us is believed to be good,
But the people who think so just go with a hood.
Out on the street there are countless crimes,
Failures that occur just too many times.
|
How can I destroy this stupid burst
Of emotions unquenched, internal unrest?
Increasingly unstable, I seek to slake this thirst
Of deadly desires.
|
Try as I might, I still don't succeed,
In what truly I want, in that which I need.
The harder you try, the harder you fall,
But what happens... when you try not at all?
|
I just want to shout!!! To bring it all out!
What the hell is this world about?
Just SHOUT!!!!!
|
Through all of the pain,
One thing still remain,
For us to stay sane.
There is yet what to gain.
|
O, but the pain, all of this suffering,
O, why suffer at all?
O, it's too much, why keep living?
Done; in one fateful fall.
|
After all of the pain,
People tend to forget,
That not all is in vain,
There's moon after sunset.
|
Enclosed in my fortress of indifference, in-feeling,
Afraid to be hurt too deeply to be scarred,
Hard,
|
What need I say or do or be,
To lure you to me and keep you in here?
Or should I just lie and vie and cry
And lose myself in the effort of gaining you?
|
Make your set of values, do what you deem right
Know when to grieve, and know when to fight
Don't push yourself too much, trying an impossible feat
Don't trick at life's tests, for only yourself you cheat
|
Soldiers that sneak
Onto unfriendly shore.
All of these are signs
For an upcoming war.
|
מישהי שלחה לי פעם דבר שכתבה
גם, על אותו נושא, הסבר האהבה.
כבר היא ידעה שלא ניתן זאת להסביר,
זהו לא נושא ברור ונהיר...
|
לפעמים, בחדרי חדרים, נסתר מעיני אדם,
תחת כנפי הבדידות אני טס למרחקים, צולל אל מרחבי הדכאון.
מנסה לנסוק אך לשווא, כנפי רטובות,
וקרועות וחלשות מרעב.
|
לפעמים, עמוק בתוך הלילה, אני מרגיש.
זה קשה, ומפחיד לפעמים, כך פתאום כשהגוף תוקף,
דמעות בזווית העין, תחושת הדכאון, כך כשהעצב אותי אופף...
|
האם בדידות יכולה להיות חלק מאופי
דבר בסיסי המגדיר בן אדם?
האם בשביל שאשאר כמו שאני,
עליי להיות כך לעולם?
|
המסך מאחורי כבר נסגר, כל האחרים כבר בבית,
מכולם רק אני כאן נשאר, לסדר את הכל, לשמור מזכרות.
הופעת יחיד, מוצג מול הקהל; מוצג בגן חיות,
בתוך כלוב משלי, כלוב מזכוכית.
|
אך בסוף יסתדר הבלגן הסורר
שאחרים קוראים לו רועי.
או כך לפחות אני ממשיך לקוות
כדי לשמור על עצמי, לא לוותר.
|
די כבר, מספיק, זה באמת כבר מוגזם,
אתם צודקים, המצב נהיה בלתי נסבל.
איך חשבתי בכלל שאני מסוגל
לדבר, לתקשר, לנסות, לזרום.
|
כמו חבר ישן,
אני שוב נמצא כאן,
עם הדף, החלל,
והעט..
|
לא שומעים את הרעש עד שהוא פוסק,
לא מרגישים את הלחץ עד שהוא נעלם;
כך לא מכירים דבר כל עוד הוא קיים -
כמו שלא יודעים מהו אושר, עד שהוא תם.
|
גל מתגלגל, שוטף את הכול,
מציף את הנפש, קול ללא קול.
תחושה מתפשטת, עוטפת, חובקת,
השרירים מתרפים, הנפש צוחקת,
|
האופל סובב, אופף כך אותנו, הייאוש מאיים להכניע;
אין קול, אין עונה, יש מישהו מעלינו? אף לא ניע או זיע.
אך בסופו של הלילה יש יום, עם השחר,
הזריחה היפה מניצה.
|
לקפוץ... או שלא?
הפיתוי גדול, אך הסיכון כה גבוה.
חשוף לרוחות אני מנסה להתעטף
לשווא בגלימת תקוותיי.
|
נותרתי מנותק מהעולם שהכרתי,
זה לא יכול להיות אותו המקום!
היכן שפעם שנינו היינו,
ועכשיו ממנה נשאר רק חלום...
|
בחתונת החיים, העיקר התפאורה,
הכול חייב להיות טוב, חס וחלילה שיהיה משהו רע...
כך הזוג הטרי נודר נדרי נצח,
שיהיו ביחד עד יבוא טבע, חולי או רצח.
|
בית ענק בהרצליה פיתוח,
או סתם איזו שדרה בעיירת קרוואנים.
עורך דין מעולה, רופא מנתח,
ישראלי הוא הכול ולא כלום.
|
כאב, אובדן וסבל מעיבים על השמחה,
לעתים קרובות האבל משכיח את הברכה,
שמש המוסתרת מעננים קודרים אינה חודרת אל הסרט של החיים.
ורד האושר כבר מזמן נבל, כשהתגובה היחידה היא אולי "חבל".
|
אני מתגעגע, כבר משתגע, צריך מישהי
לאהוב, עליה לחשוב, ולחבק קרוב אליי
|
אני נוטש השירה לטובת החיים
היו שלום ותודה על הדגים.
|
את עולמי אתן עבור אחד מחיוכיך,
שיפציע ויאיר את יומי הקודר;
כה הייתי רוצה לחבקך קרוב אליי,
אך במקום זאת אני כאן, תקוע, שומר.
|
מה לא הייתי נותן עבור מישהי
שתהיה לצידי, שאוכל איתה לחלוק
את כל היופי שאותנו מקיף,
ולזכות בתמורה בחיוך, או בצחוק.
|
סערת רגשות שולטת בי כעת,
מוחקת כל זכר להגיון, לבטחון;
איני מסוגל לדרוש, לקבל, אני יכול רק לתת.
כל מה שאני מסוגל לשמוע כעת הוא את שאון הדמעות...
|
הלב מתעורר לחצי פעימה;
מסתכל ושואל מה קרה כאן פתאום.
לאן נעלמה לה חצי נשמה?
לאן נעלמו האור והחום?
|
אני מנסה ללא הצלחה להיאחז ולא ליפול,
לא לצלול אל החור השחור;
מנסה, מקווה, את ההרס לשרוד,
את עקבות המלחמה לעבור בשלום...
|
נמאס להתאמץ, אין לי עוד כוח,
מה רוצים ממני, אין לי מושג.
מאשימים אותי על כלום, בגלל איזשהו רושם
שמשום מה הם החליטו עלי.
|
מתחיל, ונגמר. היה, אך לא עוד.
מפעל חיים נקטע באחת.
מה קורה אחרי? מהו הסוד?
האם המחיר כדאי? האם הוא מצדיק דת?
|
רוצה לעזור אבל לא יודע איך.
רוצה לדבר אבל מפחד להכעיס.
רוצה לחלוק אבל מפחד לפגוע.
רוצה...
|
בבוקרו של אביב, יום של שמחה,
פרח צעיר עמד ונפרד מהמשפחה.
הנה הוא גדל ולמד ככר מספיק;
את יד אימו כבר מזמן לא מחזיק.
עכשיו לצבא הוא מתגייס.
|
כיצד זה הורשה? אינני יודע.
אך כמו שהחוטב את העץ גודע,
מיליוני חיים נקטעו באחת,
בזמן שהיהודים נפלו מן הפח אל הפחת.
|
מה כבר חסר לי, הרי נפטרתי מהמטען העודף...
נכון, אז אני קצת עייף
וכואב, קצת מוזר
|
מנסה להתפרק, להתנתק מהעולם שאותי מוחק.
הלחץ והדרישות, השחיקה התמידית,
שגומרים אותי בצורה כה איטית
|
לא יכול להוריד פרופיל, שמא אשאר כך בודד
לגשש איני מפסיק, מנסה להתיידד
אך במקום להתקדם, אני נכשל ומועד
והכאב רק מתגבר, מצטבר עמוק בפנים...
|
אל מלא רחמים, שאלה לי אליך,
אם כל-יכול וקיים אתה, מדוע זאת קורה תחתיך?
אומנם אדם פשוט אני, איני מבין את תוכניתך,
סליחה,
|
למה זה תמיד קורה, חוזר ונשנה,
ללא הפסקה, כמו מסטיק לעוס.
לא משנה כמה אנסה, בסוף
עדיין אשאר עם אותו סגנון ביד.
שיר עצוב, בודד, מבולבל, או כעוס.
|
למה,
כששואלים אותי מה אני רוצה
|
ראיתי את העולם, ראיתי את הזוועות,
ראיתי חלומות העולים בלהבות,
ראיתי את הצד האפל של אנשים,
הצד המערב הרבה שפיכות דמים.
|
שלהבת הקיץ מתחילה לה לדעוך,
ונשיפת החורף מקפיאה את הזמן;
ואני כאן נשאר, מבודד, מסוגר,
שבור מכאב האובדן.
|
האביב כבר נגמר, הקיץ הגיע,
שיא הפריחה כבר מזמן לו עבר;
הכול, ואני, כך אט-אט גווע,
קמל, ונופל, בין תלמי העפר.
|
משקולת, על הלב, מושכת לעבר תהום
עמוקה עד כאב, ללא קרקעית, רק שחור ושחור
ושחור.
מכיר כבר את המקום, את ההרגשה, כל כך טוב,
בזכות פעמים קודמות, רבות עד אינספור...
|
Suddenly, she started to dematerialize.
"No! It cannot happen now! I haven't accomplished my mission
yet!" the woman shouted. She began talking quickly. "Do not
worry David, I will return somehow, or someone I know will."
|
"I want you to listen carefully now," the nurse continued.
"I am Lynda, one of the nurses who currently take care of
your mother. She is seriously burned from the fire at your
house..."
|
It was a dark, stormy night. It was the first night after
the salvation came, after the Dark Tides had finally fallen
before the newly arranged Revelan troops and fled back. It
was the first battle that favored the Rebellion. A sign
perhaps, for the about
|
|
|
אין כמו למות
במדים של צה"ל
עם תואר רופא,
כיפה על הראש
ואלוהים
כתירוץ.
ברוך גולדשטיין
מוצא נחמה
דמגוגית. |
|
