|
אני הולך בדרך ישרה, דרך שבניתי לעצמי.
אני רואה בקצה הדרך את האור, את החלום שלי.
פתאום מופיעות רגליים ומפילות אותי. אני קם.
|
אני חוזר לאותה נקודה, שומר על מקום שלא קיים, שאף אחד לא
מכיר. והסיבה היחידה שאני לא ישן היא כדי לחזור הבייתה, אליך,
שהדימיון יהפוך למציאות!
|
היא צועקת אליי: "תעזור לי!". אני מנסה לזוז, אבל אני לא יכול.
יש עליי שכפ"צ, אפוד, נשק!
|
|
|
אני גם אוהבת את
התל אביבי!
למען האמת, אני
אהבתי אותו לפני
שזאת שאהבה את
התל אביבי בכלל
חשבה על לאהוב
אותו.
מרגלית שגם היא
אהבה את התל
אביבי |
|
