|
צייד האור
 
סופר, "לך תבין מכשפות"
התראי את הגיבן בראש המגדלור?
התבשמי את פרדסיו במור?
או לעד אוותר בין חושך ואור,
ואף בראש מגדל אהי בתחתית הבור?
|
תמיד תביט בי שם, במסתרי הכרך,
בגינות בודדות ובסימטאות אפלות.
ואני אל מול דמותך תמיד נדרך,
גם כשיפציע השמש ואהי בהיכלו-
יהיה זה בעיני כחשוך שבלילות.
|
כשהקצתי לא עלה עמוד השחר בינתיים,
וזכיתי לראות מחלוני את זריחת החמה,
ואת, קרן יפה ומכושפת, נשלחת משמיים,
ונישקתני עת נישקת ברוך רגבי אדמה.
|
עין נפקחת לאט, עפעפיה קשים,
מי יגל העפר ממרקמו הגס?
ועין עצומה כמותה ערומה מלבושים,
מביטה בשכרה לה הרודן שנגש.
|
העץ שלי היה אוצרי,
והיו ענפיו נושאים פרי,
והשתרגו הפארות והוא התעטף בעננים,
והוריקו העלים ופרחו הניצנים,
|
ואולי תישאר שם כך לנצח,
כפרי מגדים בטנא של שמיכות,
מיהו הזד הנורא, הנבל, הרוצח,
ששמך ביראתו על מפתן אנחות?
|
אז תדמע העין על התקדשות העת,
עת יסתובבו בינינו נביא וחוזה,
ויאמר כל אשר נשמה באפו בפה רוטט:
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
|
העיר נצורה מבוא ומצאת,
ואין גרים העוברים בשערה,
כי העיר פתוחה לשיגיון ולחטא,
אך על חומתה, תלוי על קורה,
|
לחיות איתך את שארית ימיי,
לחלוק עמך את פת לחמי
|
ירח מלא נתעגל במרום מעונו,
את בואו קידמו שישים ריבוא כוכבים.
ידעתי פשר בואו, ראיתי את צימאונו,
ללילה שכזה המוקדש לאוהבים.
|
...שלושה הם השירים הנכתבים לו לאדם,
במחברתו של בורא כל בשר ודם:
|
הלוך וטפוף על אדמת טרשים,
יחפים צועדים עשרות הבנים,
כף רגלם מדממת והם אינם מרגישים,
כי לא יראה העני בשמחת עניים,
|
ברוך אתה, מלך עליון, מצמיח קרן ישועה,
המציל את סריסיו מעצת אחשדרפנים.
מי ייתן ותצילנו גם בזאת השעה,
מעצת עמלק הרעה ומהסתר פנים.
|
עוד נקיץ מהאשליה שתאחזנו באשמורת השלישית,
ובעלי כנפיים ישיקוהם בקול שאון,
ותבוא, ותחייך, כלתי האישית,
ותחבקיני עד חווית שיכרון.
|
הו, עיר מושלגת וקטנה,
מי יביא עלייך שלג בכל ימות השנה.
|
דפיקה על דלתך ואת נרדמת לך,
משיר ערש שהושר בפי מלאכי חבלה,
פתחי לו - אחות, רעיה, יונה תמה,
הקיצי לפתחו, ותרי על התנומה
|
סלסלת ענבים ודובדבנים, מחצלת בד רקומה,
לחמים ממינים שונים, פירות יצואי אדמה,
מיני מתיקה מדובשנים, ויין בכוס לגומה,
יפה היא סעודת עניים להסתלקותה של החמה.
|
קיקיון שלי, ארוך גבעול,
בן כתלים זר הרודף יומם,
מיטיב לקפוחי שמש וניצב עמם,
ופורש חסותו כצל השאול.
|
אל תלכי עמו, נערה פתיה,
הוא ילטפך בלהגי שיכרון,
אמנם נמלא פיך בשיר והודיה,
אך אל נא תיכנעי לתקתוקי שעון.
|
האלוקים שהשיאנו ליל שיש בו חסד,
האלוקים שצינן את טלו על רגבי אדמה,
הוא שיאזין לשבועה הנאמרת נכמסת,
כי אשאר בערותי עד שתבוא החמה.
|
מחר לפני שבע עשרה שנה,
כשקרא זה שנתנה בו בינה,
בטרם בצבצה חמה מתוך העננה,
נשמתי אז את נשימתי הראשונה.
|
בלילה קר זה, בלב הים הפתוח,
רחוקה מחוף מבטחים ולא עגונה,
מטלטלת לה ספינה ותועה ברוח,
ואת ראש התורן מחביאה העננה.
|
נוסי, נוסי ואל תשובי, השולמית,
אל תבואי לבקרני בביתי העלמין,
לא יומתק יומך עד יבוא יומי
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אויר בשקל
אחד???
אריק ברגע של
הפתעה |
|
