|
את רפי הבן כלבה אימצתי מצער בעלי חיים אחרי שראיתי מודעה שלהם
בעיתון. זה היה כשהייתי בן 21, ואת כל החודשים האחרונים שלי
בצבא הוא עשה איתי. כלב פז"מניק. פעם אפילו ניסיתי לתקוע לו
רב"ט, אבל הוא התנגד. הוא לא מאמין בדרגות, ואני מוכן להשבע
שהוא אפילו קרא לי פש
|
גמרתי בתוכה ונשכבתי עליה, חסר תנועה, כמו מת. הרגשתי את לבי
הולם כמו אלף פטישים בתוכי, וטיפות זיעה הזדחלו בעצלות על גבי,
גורמות לי לעקצוצים בכל הגוף. שכבתי שם בערך עשרים שנה, ואז
יצאתי מתוכה ונשכבתי על הגב, לצידה, מביט בתקרה הלבנה ומשקיט
את גופי ואת נפשי.
|
שלוש שקל?" שואל המוכר, נער צעיר עם פנים מחוטטות, "כדור אחד"
הוא מפטיר בקול רחוק, מנפץ את תקוותיו של הילד. העינים כבות
מיד, מצמוצים מהירים, כמעט בלתי- נשלטים, סוגרים את עולמו
ומניחים עוד אבן בחומה שהוא יבנה סביבו במהלך חייו, שתקיף אותו
מכל עבר, כמכריזה כי
|
בעיניים טרוטות מפלס דרכי בין בני אדם
רואה אותם ופוגש אותך.
אותך.
ועולה לאוטובוס,
וחושב שעכשיו- אני רק מתרחק ממך יותר מהר...
לאן נעלם החלום שהיינו בו?
|
|
|
בהתבונני בשלל
הדמויות
הססגוניות יותר
והססגוניות
פחות, רואה
אנוכי, מלבד
חיקוי זול (ואכן
פחות מוצלח) של
השער האחורי של
העיר, התהוות של
תרבות
אלטרנטיבית
שתביא לשאר
בהפוכה.
הסלוגנים של
"במה חדשה" אכן
זקוקים לדרשה.
-- פרופ' פ' לצן
בשעת 0, יום
שלישי. |
|
