|
מה יש לומר, מה יש לדבר
אדם יקר, אהוב, חבר
מתוך אהבה גדולה הוא צמח
מתוך איכפתיות ענקית הוא פרח
והיום הוא כותב לעצמו, לאחרים
ואוהב ואיכפתי, נותן ומפנים.
מה יש לומר, מה יש לדבר
אני לעצמי נהדר בתור חבר
:-)
"המממ..." חשבתי לעצמי, מה זה אומר לשחרר את הכאב? דמיינתי
לעצמי כאילו אני מחזיק בידים מעיין יונה ומשחרר אותה והיא עפה
מצד לצד, אבל היא מעופפת בזיגזגים ולא מתרחקת, כאילו משהו עוצר
אותה.
|
"למה אתה נראה כל כך עצבני?" שאל אותי מורי.
-"כי הבוס שלי העלה לי את הסעיף היום", התחלתי לספר.
|
"האם אתה המכונית שלך?"
לא הבנתי כל כך את השאלה, אז הוא חזר עליה, "האם אתה המכונית
שלך?"
במוחי ניסיתי להבין לאן הוא חותר... "כמובן שאני לא המכונית
שלי, המכונית זה המכונית ואני זה אני"
|
בוקר אחד באתי אל המורה שלי ושאלתי אותו "תאמר לי, איך אני
יכול לחיות יותר בפשטות?"
בתגובה שאל אותי מורי: "תגיד, יש אמת מוחלטת?"
- "כמובן שלא" עניתי
- "לפי מה אתה קובע שאין?" שאל מורי
|
לפעמים נמאס לי מהביקורת העצמית שלי, היא לא ממש מקדמת אותי
לשום מקום. נהפוך הוא הרבה פעמים היא מגבילה אותי.
מה לימד אותי מורי לגבי זה...
|
בוקר אחד פנה אלי המורה שלי בשאלה: "מה אתה חושב, האם יש אנשים
שלמים בעולם הזה?"
- "בוודאי שלא." עניתי.
- "לפי מה אתה יודע שאין אנשים שלמים?" הוא המשיך ושאל.
ידעתי שהוא הולך לנסות להוכיח לי שאני טועה.
|
ארבעה ריבועי חמצן משומש
על קו ישר שחור
כששמש בוהקת ביום מפזרת
רגשות אל תוך האור.
|
אין יותר סוסים לבנים ברחבי תל אביב
והשריון הנוצץ כבר החליד...
|
דצמבר 2003 (בהשראת תהליך של דליה שימקו בשיעור משחק)
כמו להוריד נעל לוחצת מהרגל,
פתאום נשימה עמוקה בקלילות נכנסת
יש מרחב, יש אוויר, כאילו התרחבות של ההילה
כמו יצאתי מתוך אוטובוס עמוס לעייפה
לשדה ירוק גדול ושמש חמימה.
|
חתולים תמיד חוזרים הביתה
לא כך כלבים
לא ילדים
לפעמים.
|
מוזר,
ואני
בהתפקחותי, התעוררתי
לעולם מדהים ביופיו.
לריחות המדהימים של העלים, בינות לערפילי הערפיח התל אביבי.
למשבי רוח צוננים על פני, בינות ללחות הנידבקת...
|
אמרו לי שאני טוטאלי
רק שחור ולבן.
האם זה נכון? האם אדם יכול להיות כזה טוטאלי?
|
בסיבוב מעוקל מתעקל לו עיקול
צהבהב בחוריו
וישר רגליו
בשטחיות הוא נזרק
|
ככדור אדמדם
בנשיקה אל הים
יורדת לה נפש...
|
במרומי השמיים, שם בין האוזניים
במקום בו השמש מאירה מחשבות.
באזור בו נפתח השער ללב
|
לא איש של מים אתה
איש של הרים
של מדבר וחמימות
וכוכבים נופלים.
|
הקריאה היא בקצב קבוע מראש
משתנה עם הרצף, הרגש הראש
לפעמים מתחרז ולפעמים לא
רוצה לפרוץ את הטעם הטוב.
|
אז זהו,
סיני, חוף ים, ערסל
צ'יפס, עופר, שרון, שחף
סטאלבט...
|
נשימה חצי קטועה
ושאיפה עמוקה
ערפל דופק על קירות
|
מסוף הדרך אל נקודת הלא מוצא
מרצון אינסופי דרך מחשבה עגומה
חשבתי על האפשרויות
ועליך
|
מציאות בלתי נתפסת
הוויה חצי הזויה
השמש מזמן נעלמה
|
לפעמים לפסי הרכבת נוספים פסים
וקטרים מהצדדים מתווספים.
ולפעמים פסי רכבת מסתעפים ומתפצלים
ורכבות יוצאות לך מהחיים.
|
הנה זה שוב קורה
העולם לא פועל כפי שאתה מצפה
עוד בנין מתנפץ לך בפנים
עוד צעקה חנוקה בפנים.
|
ילדתי הקטנה
רק עכשיו, רק עכשיו
את עוצמתך האמיתית
מתחילה את לגלות
לאט לאט
|
|
|
"לא מול הילדים
מותק...."
טם בל, אב גאה
לאף אחד. |
|
