|
ילידת 1981.
החליטה לאחרונה שתי החלטות חשובות:
ההחלטה הראשונה מכריזה על הכתיבה כאחד הדברים
המשמעותיים בחייה.
השנייה, שהגיע הזמן שהיא תפסיק לפחד מביקורת.
כשעברתי לגור כאן, איילת, הבת של השכנים מלמטה, עשתה לי סיבוב
בשכונה. "זו המכולת של משה, הדרך לבית-הספר היא כאן, אבל יש
קיצור מעבר לסיבוב, אה, וזה פחד."
|
כל חיי הטרידו אותי דברים קטנים. באמת קטנים. אבל הם מוציאים
אותך מאיזון לגמרי אם הם יוצאים מפרופורציה. כמו עכשיו. הדבר
היחיד שמטריד אותי הוא למה האזיקים האלה שחורים, והאם היא תקנה
דגים חדשים אחרי שאני אמות. דברים קטנים. אבל ככה זה היה כל
חיי.
|
בוקר אביב ונפלא עבר על כוחותינו. לכאורה היה זה חורף, אבל
אחרי יום גשם לרוב מגיעים יומיים שמש. לא טוב לחקלאות, מצויין
לאוהבי שמש כמוני. מה גם שביום כזה הרבה יותר קל לתקוף.
|
וחוזרות לקרב אבוד, על ברכיים
את יפה, מתבוססת ביגונך
אני כורעת אפיים
ובתחינה מנסה להפיג שיגיונך
|
ועכשיו רגועה והכתב כה קטן
וגופי לא רוצה עוד לברוח
|
ואני זוכרת את עצמי שם מתחתיך
כנועה, מסורה, מתמסרת
בהבלת נשמתך, בשאגת תנועותיך
ממשותי שלי מתערפלת
|
ירדתי לנהר לראות איך שוטפים את הפילה. זה מעין טקס כזה כאן.
כוהני המקדש מביאים את החיה המגושמת לנהר, מכריחים אותה לשכב
במימיו, משפריצים עליה מים מכל עבר ורוחצים אותה. אח"כ הכוהנים
משייפים אבן שמצאו על גדות הנהר ומשפשפים את כל גופה.
|
|
|
החיים הם כמו
כביש מהיר...
יש יציאות לכל
אורכו...
חברי המתנ"ס |
|
