|
ההרגשה שהתפזרה בי בשבועות הראשונים למגורים בעיר מונטריאול
היתה שפתאום, ללא הכנה מראש, מצאתי את עצמי, עם בעל ושני
ילדים, גרה בארץ זרה. כלומר לא הבנתי איך זה קרה לי פתאום. אבל
זו היתה רק הרגשה שייתכן שנבעה מתוך ההלם והשוק של המעבר.
|
מרבדים של שלג. כמות עצומה של שלג, גדולה יותר מאשר העין יכולה
לתפוס או להבין. שמיכה לבנה עצומה ואיומה המכסה את הארץ הלא
מוכרת הזאת שאנו עומדים לנחות בה.
|
היום נסענו לסדר את המקבילה הקנדית לקופת החולים כדי שתהיה לנו
זכאות בעוד שלושה חודשים לקבל שירותי בריאות ואת כרטיס המדיקאר
הנכסף. לקחנו מונית כדי להגיע לשם למרות שהמקום מצוי בבניין
בקרבת מקום איתן לא רוצה להסתבך עם מציאת מקום חנייה כשכל
הרחובות מלאים בשלג
|
אני בת שלוש. אנחנו יושבים במטבח המלבני הקטן בדירת הורי
ואוכלים גלידה בשתיקה. אני יושבת בקצהו של השולחן כשגבי מופנה
אל הכניסה. זה המקום שלי. אני תמיד אשב שם. אמי יושבת ממש
ממולי כשגבה אל הכיור ואבי יושב בינינו. הוא הקרוב ביותר אל
המקרר.
|
|
|
מי שלא משוגע
הוא לא נורמלי |
|
