|
ילידת 1949 קיבוצניקית
גרושה ואם לבת מקסימה.
מרבה לכתוב שירה ופרוזה מתוך חיי, חוויותיי
והגיגיי.
מתקשה להכנס לעולם הדמיונות ולכן כתיבתי ניזונה
מהמציאות של חיי או מתוך נקודת מבטי.
כאשה המתפקדת מתוך כסא גלגלים, יחד עם קיום קריירה
ופעילות רבה, סדרי העדיפויות של חיי שונים.
חלפו להן השעות, השורות רצו על המסך, האצבעות מקלידות, להפתעתי
כבר שמעתי בחוץ ציוצי צפרים ובחלוני אור הזריחה המספר על יום
חדש.
לישון כבר לא היה טעם. נותרו אך שעתיים לציצול השעון הקורא לי
לקום.
מלאתי לי אמבט ריחני מפנק והשקעתי גופי בתלתלי הקצף מניחה למים
ל
|
נעוריי המתפרצים, ואוירת הקיץ עוררו בי רגשות ותחושות שלא
הכרתי.
שמתי עיני על נער. יפהפה. מלך שכבת הנעורים, כל הבנות חיזרו
אחריו, תמיר וחסון, בכל שנגע הצטיין בו. בלימודים היה מבין
המצטיינים, בימאות, הוביל ופיקד ודחף, גם בכדורסל היה שחקן
מצטיין, ואפילו עמד
|
פתאום, דפיקה בדלת. נדהמתי. מי בא לבקר ביום כיפור?
|
הוזמנתי למסיבה. הזמנתיו לבוא לחגוג איתי כך מתוך נימוס. ידעתי
בבטחה שיענה בסירוב בגלל מחויבויותיו המשפחתיות, אך להפתעתי
הוא הסכים.
|
רציתי להוכיח לכולם שאני כמו כולם ואף טובה מהם.
מאותו רגע ואילך כל שנות חיי זו היה מטרת חיי ולכך הקדשתי
מאמצי. תמיד להאבק. תמיד להוכיח, גם כשאפסו כוחותי, גם
כשהכאבים קורעים את הנשמה, אסור לוותר. אסור להראות.
|
הגיע היום. הקצתי מוקדם (ובכלל מי יכול היה לישון?), מקלחת
מרעננת, שעתיים איפור, ניקוי ושוב איפור, ושוב... בחירת הבגד
הנכון (אחרי שניסיתי את כל המלתחה).
|
רגע היציאה. אחוזי התרגשות עלינו לסירות. הספינה יצאה ראשונה.
בפיקודו של רב החובל יוסל'ה דרור ז"ל. צינת הבוקר עדיין
מסביב אך רוח נעימה קידמה פנינו עם יציאתנו מהנמל.
הדרך לקפריסין עברה עלינו בנעימים. הים האיר לנו פנים ומצב
הרוח היה מרומם. בדיחות, צ'יזבט
|
איך אם כך אוכל להסביר את הסחרחורת, את הלמות ליבי כתופי טם טם
אפריקנים, את הסומק שמציף לחיי? ו.... את הלחות המזדחלת בין
ירכיי?
|
השעה - רבע לשבע לפנות ערב בשלהי קיץ
האתר - הדרך ליד בית חנה
המקום - שדות ים
|
הילדה יושבת לצידה של אשה זקנה. קמוטת פנים, מיטפחת לראשה אך
שיערה הארוך הלבן מבצבץ בעדה. קטנת קומה. רבים מהאנשים אומרים
כי טיפשה ופרימיטיבית היא.
|
או אז כשחדרי כבר שרוי באפלולית, קמה ומתנתקת לי מן המסך המכשף
ומרתק, מדליקה את הנרות בפמוטים הנוצצים, מוציאה מהמקרר את
מיני התבשילים מכניסה לתנור לחימום איטי, ריחם המתפשט מוסיף
לאוירת החמימות החגיגית של הבית. מדליקה את הנר הריחני ליד
שידת מיטתי המדיף ריח
|
הסירה מתנודדת מאיימת להתהפך למצולות אך הגל הבא כבר אוחזה
ומרימה מעלה מעלה.
|
ירדתי כהרגלי לשפת הים, החול רטוב ומהודק סימני הגאות והסער
שחלף. ריח חול ים רטוב מכה באפי. שואפת מלוא ריאותי .
מביטה מסביב ים ועוד ים, בכחולו העז מול הירוק של הסלעים
המזדקרים בשעת השפל ולובן כנפי השחפים, וצווחותיהם הקוראות את
השקט השליו.
|
ראיתי בדוכן סלסלות תותים. באדום בוהק עם נקודות לבנות ובקציהו
עלים ירוקים כמו בציור . כאילו עשוי מפלסטיק.
|
סיפור טוב, אינו מתיישן לעולם. זהו סיפור על הישרדות. סיפורם
של שלושה ישראלים שיצאו לים וכמעט ולא שבו. 20 שנה אחרי.
|
כל שנותר היום להתפלל וליחל לי
שלא יגמר לעולם ... אלי!!!
|
כשאורו של כוכבי לפתע הועם
אחבקו, אוהבו ואגן עליו גם
|
את קרן האור בעולמי
בעטייך נטוע האושר בנשמתי
מלידתך עולמי סבב על ציר חייך
וכבלי זהר קשרוני אליך
|
לא אל נא תעשה במקומי
עדיין יקר וחיוני הוא ערכי
הושט ידך ונעשה זאת יחדיו
גם אם קשה וכואב עכשיו
|
יש הטוענים ששובבה הנני
של תעוזה, ואופי ספונטני
|
כאדמה שחונה הנכספת לטיפת מים
כך ליבי כמה לחום ולאור
מתאווה להעניק ולהרוות.
אך הוא שם באפילה הבטוחה.
|
האמצא לי מכחול או בד מספיק גדול
לצייר המבט הניבט מעיניך שאומר הכל
|
נאחזנו בכל כוחנו בשולי הפיסות
מפלסים דרכנינו ברוחות ובסערות
|
כך סתם אי שם באמצע החיים
נפגשו להם שתי נשמות כה דומים
אך ביום מלאות לאהבתם שנה
אללי הופיעה לה עננה ועוד עננה
|
טוב לי להסתגר ולחבוא מתחת לשמיכה
מאשר לעטות מסיכה של צחוק ושימחה.
|
בוקה ומבולקה בכל העולם
כי לשנאינו ולמגרנו קמו כולם
ואני הקטנה למי אשמע? במי אאמין
מבולבלת כי אין מסר ברור וזמין
|
האתמול חלף עבר
עם האהבות האכזבות
ההישגים והכשלונות
אי שם ישאר בספר הזכרונות
|
הגשם שירד שטף את נשמתי
רוקן זכרונות דואבים מנפשי
|
איך אוכל לכתוב על אהבה היפוטטית
מבלי להישמע גמלונית ופטטית
לא אוכל לשלוח הרחק דמיוני
אל אהוב מדומה שמבטו חולמני
|
הו מלכי הו רום הודו
אזמרה לך מסול ועד דו
היאה תוכל כך לקפץ ולרקד
עד לכאן נשמע ההד
|
עיתותינו מוקצבים לפרוסות ולפלחים
כך נגזר מכורח המצב וממציאות החיים
לכן אל נא נשחית זמננו בשלטים והצהרות
נמצה כל רגע יקר. בל נבזבז שניות יקרות
|
ראשי מדינה מפנים ראשם מתעלמים
לזעקתם האילמת של נכים וחרשים
כי איך יוותרו על וולוו ומזכירה
או על לשכת עוזר השר והשרה
אחזקתם יקרה - שואבת כל הון
גם ההתנחלויות עולות המון
|
רוצה ודאי רוצה מאד רוצה
להסחף במערבולת הרגשות
מתאווה עד כלות מתאווה
לרוקן המחשבות והספקות
|
תן לי עוד רגע קל בך להתכרבל
להקשיב לזעמו של הים
|
הרם הראש מבעד הכאב הסבל והדמעות
וראה, ההזדמנויות לעולם לא נגמרות
|
חיוכון הינו פעולה קטנטנה
המתחיל בעיניים ולשפה העליונה
אחריה השפה התחתונה נגררת
והנה לך הבעה לגמרי אחרת
|
מעטה ערפל מכסה עולמי
מבודד מפני מציאות
|
נסיון וותק לי שנצבר ברבות השנים
כדי שאוכל לסווגם ולהבדיל בין המינים
|
לא השכלתי לאהוב רק קצת
לא הצלחתי לאהוב גם
לא הסכמתי לאהוב בתנאי
או אז בסערת נפשי אמרתי עד כאן. ודי
|
.ניחוח גופך אותי כבר לא מסעיר
ומגע ידך את תשוקתי לא מבעיר
|
שמע ידידי, הפסק לבלבל הביצים
איזה שטויות רק מילים מילים...
אהבה יש להריח, לטעום ולמושש
ולא בדמיונות אפלים לגשש
|
טיפות אחרונות של מקלחת צוננת
מצמררות עורי כשמגעך מרפרף עליו
כן, ככה, המשך עוד ועוד
בליבי תפילה שלא יגמר לעולם.
|
יש הרבה מן המשותף ויש הרבה מן הניגוד
כשמסך ומקלדת מפרידים ביניהם
|
לכן את ידך המושטת ברוב חן ואופטימיות
אקח, אשען ואשאב כח לקראת המציאותיות
|
ואולי גם לי פעם תאיר קרן אור
ואל ליבי הפצוע תביא מזור.
|
כשהשמים בענני הסתיו מתכסים
וקרני השמש ביניהם מתחבאים
רוח קרירה מרקידה עלי שלכת
ונפשנו מואפלת ופנימה מתכנסת
|
שני התסרוקת, התאפרי לך עם כל הלב
הבליטי חושניותך, קחי לך מאהב
כי הרי זה כבר ידוע שרק מתחילים החיים
אחרי שחצית את גיל חמישים
|
ואולי משאול תחתיות
מעמקי האופל והתופת
נולדת לה ציפור החול
קצת שבורה קצת מדממת
|
על מצע עלים עם ריח חביב
חלקה זרועה שלל פרחי אביב.
שם במשעוליי פסעת והעמקת
את פלגי צופי עד תום גמעת וינקת
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
הנה עוד סלוגן.
לפני השפצור-
"היי, שמי דנית
ואני כוסית
ופצצה, ונכון
שיש פה מאשר
סלוגנים נורא
חמוד ומתוק
שיאשר את הסלוגן
הזה???"
אחרי השפצור:
"יש פה מאשר
סלוגנים נורא
חמוד ומתוק" |
|
