|
איך לגעת היא לא זוכרת אז חזרה לכתיבה.
רחוקה כל-כך ולמעשה קרובה יותר מתמיד,
היא לא יודעת מה בעצם רוצה להגיד.
זיעה שוטפת דמעות
עור מתחכך באור
|
ובינות לאובך איו יותר אור
|
ואת שרועה, קשורה -
אינך -
|
בקולך הצרוד והקעקוע
צרבת בי עוד געגוע
|
עירום ועריה מרצד לו ליבי
על במה מוארת אדום.
|
בחתימת עבר צורב, בוהק,
החלטתי בגורלי להתחיל ולשחק
|
החולות הרבים - כאהבותיי הפזורות
מחיים בליבי נשמה
|
סורגת זוועות
במסרגה של דם
|
בימים הייתי כלי נגינה לשמש בידייך
בלילות הפכתני לשפחת אבריך
|
הצלחת להרוג בי משהו
בפעם השנייה.
(אפשר להרוג משהו פעמיים?)
|
בערב לא ערב
היה לי קריר
והשמש טבעה
כשגבי אל הקיר.
|
מכווצת עד קצה עלפון תחלואיי
אני שוכבת, רוכבת, בגוף ראשון
|
ועוד טיפה, ופרץ אור שוטף
ואני פורצת בבכי.
ועומדים להם בפתח כל מודחקיי
בנעליים גבוהות.
|
אקום עוד פעם והוא יהיה שם הוא חייב להיות
ל א ט ל א ט לאט ובעיניים עצומות אוספת ברכיים לבטן
מחכה קצת
שיהיה לו זמן להופיע
|
היתה יכולה למות לה, ככה לבד, באמצע כביש מלוח.
והייתי הולכת לי לאיבוד, ולא מוצאת אף פעם את החור שחסר לי.
|
מליוני צעדים כבדים ועייפים מפרידים בינינו
אבל הזיעה בטעם יין שהרוותה את צמאוני
|
הנה כי כן נולדה וקיבלה הרבה מתנות - אפילו בלי שמחה יתרה -
מטיול בת-מצווה אחד בצד השני (בצד השני?) של העולם
|
|
|
