|
כבר הרבה זמן לא מתעורר
ורק שיר מתנגן מספר
איך כשהלב מבפנים כך כואב
יושב לבדי כאן וכותב
|
וכך מגיע לילה ולא יכול לישון
מבט אחרי מבט אל מחוגיו של השעון
מסתובב כמו משוגע במיטה חסרת תחושה
רוצה להתעורר אל תוך מציאות חדשה
|
אל תפחדי מרוחות הבדידות
אל תשתני, שום דבר לא אבוד
אם רק לרגע תתנתקי מסביבך
תראי כאן אותי כאן יושב לצידך
|
חלמתי עלייך בימים
חייתי אותך בלילות
עד שבילבלתי בין החלום לחיים
לא רוצה בלעדייך לחיות
|
זיו פנים מתוק מוכר מתגנב למחשבות
מרמז קלות מדוע לה נודדת שנתי
היא הלכה חיפשה עצמה בכל מיני שדות
מקווה למצוא בהם אולי את פרי אהבתי
|
וגם אם לא תוסיפי אליי לקרוא
אשמור לך בליבי מקום חם למחבוא
שם לעולם לא אתן שתיפגעי
אגן בו על ליבך כאילו היה שלי
|
מעטים ידעו לספר את חיי
בודדים יוכלו להצביע על עצבות
מי יוכל לראות בעיניי?
מי יוכל לספר על בדידות?
|
איני יכול לחיות ללא צחוקך
כל כך צלול, משקף את מה יופייך
איני רוצה לאבד את המבט
שעוקב בי ומחייך לאט לאט.
|
כנראה שאת יודעת את הסוד
איך גרמת כך לליבי כל כך לנדוד
בגללך לא מוצא לי שום מקום
איפה את? את מציאות או החלום?
|
מי שלא ראה פניה
לא ראה ניצוץ זוהר
מי שלא בחן עיניה
לא משלים את החסר
|
מרים ראש ליום יבוא אולי
עוד תזכרי, תחזרי אליי
ושוב תשובי לזרועותיי
ויימלאו חיי
|
אילו חלפו רק כמה דקות מאז עזבת כך את ידי
אם ממרומים מזמן נכתב שבלעדיי את תצעדי
לא אוכל אני לשכוח את אותם רגעי שלווה
אני ואת, עולם צוחק, מלא קירוב ואהבה
|
קשה להסביר את התחושה
הרגשה משונה וקשה
לא מצליח לבנות את חיי
אך מדוע זה לא בידיי?
|
מרחק גדול שנוצר פתח את הסתימות
האופק התבהר והאבן התקלפה
ובמקום שילדת מגן חסינה מרגשות
הרגש השתלט, והרוח נחשפה
|
את אמרת שזה הסוף
וצעקת שזה נגמר
ופתאום התחיל לכאוב
הרגש הפך לטעם מר
|
אני רק רציתי לומר לך
ופתאום, התבלבלו מילותיי
ורק רציתי לומר לך
אבל לא הסתכלת בעיניי
|
וכך בכל יום כמו זוג יונים
מבלים הם בשקיעה הזמנית
אל מול הטבע שניהם ניצבים
עד הפרידה הנוראית
|
זוכר שאת חיפשת
בדידות ואין לך כלום
זוכר הייתה שתיקה
וברקע קול זמזום
|
|
|
שלום חבר
דודו חבר
אפי חבר
רב חובל חבר |
|
