|
שלום לכל המבקרים.
הרבה זמן שאני חושבת ומתחבטת ותוהה האם כן או לא.
החלטתי לסגור את הדפיוצר שלי מסיבות רבות ומרובות.
בעוד כשבועיים אסגור את הדף ולכן אם מישהו מכם רוצה
להגיב ליצירות הוא יכול.
תודה לכולכם שביקרתם, הארתם והערתם.
אוהבת באמת את כולכם,
תמר.
אני כבר יודעת שכשאגיע הביתה יכאב לי, ובדרך אתה תספר לי על
משהו מצחיק, איזה הרפתקה מסעירה מליל אמש, איזה זיון טוב שהיה
לך. איזה טוב לנו ככה לדבר.
|
אילולא הניסיון ההוא, לברוח לסיני לפני עשר שנים, הייתי יכולה
להגיד שלא ניסינו להוציא אותה משם, ממנו. ייתכן שזה מה שעכשיו
מציל אותי מלהגיד שלא עשיתי שום דבר למען החברה הכי טובה שלי.
|
נחתתי פה לפני שבוע. יותר נכון התרסקתי,לתוך החול הרך הזה.
|
"מה אתה רוצה שאני אגיד? תודה? אתה משנה אותי כל רגע מחדש, אני
מרגישה שאתה משחק בי". הרגשתי משב של ריח בייגלה ונקניקיות,
הרגשתי את הבטן שלי מקרקרת, לא אכלתי עוד מהבוקר.
|
לא מבינה למה אני גם לא מבינה איך, הרי הכי טוב לי שבעולם
עכשיו, ותיכף חתיכת שמים תיפול עליי ואני לא אצטרך להתפתל בין
עננים של שנאה וצרות, ורק השמים יעטפו אותי. ואיכשהו גם הידיעה
הזאת לא מצליחה להרגיע אותי במיוחד.
|
יש לי לכלוך רטוב על הלחי, את היית קוראת לזה דמעה, עכשיו זה
רלוונטי. קוראים לזה - להתפרק. הבעיה שזה מבפנים, כל כך צורב
וממכר. עצב.
|
היה צפוי שתלבשי תחתוני תחרה ורודים ותיפרדי מהתמימות לכמה
שעות
|
ואני אהבתי אותך
עומד ללא ניע,
פגיע.
|
אחכה לך
שתבוא מבין עורי וגידי
קרע את נשמתי.
|
שוברי גלים
ששוברים לי את הלב,
|
אין רואים הקרע
בבטן,
בשפתיים,
|
שמרתי אמונים לעצמי,
וכל כך חזק בכיתי בלילה
|
הלכנו יחד,
זו לצד זו בשבילים מרוחקים
מרוחקים מדי.
|
ונשיקה,
וחיבוק.
ועוד ליטוף,
ועוד אחד.
|
סיפור טראגי משהו -
שני פנים הפכו אחד,
|
אני מחפשת את אלוהים בתוך ספל הקפה של יום שבת
אבל הוא לא שם.
|
לצעוק את הקדיש הזה עליי
פעם אחת.
|
מעשייך כמו ספרי נבואה, מכושפים בעינייך
|
אני אוהב אותך ככה שקטה
ואיך שלאט לאט
את צונחת ממרומי השכינה,
למותך היפה בתוך הקן את נופלת...
|
היא רק המשיכה
להחנק,
ואתה דיברת,
ודיברת.
|
הפשטות שבה אתה
מקל עליי את הכל
|
ואת שופעת עצב
קורבן של יאוש,
|
מאדים כבר לא מחייך
עורה השחום
מתרכך ודועך
|
כשתגיע אספר לך את מה שלא סיפרתי לאיש
אודות עצמי ואלוהים.
|
אך אני
הולכת לעולמי
מעת לעת.
|
את הורדת את מעיל הקור,
ונתת לי לגעת בך
|
נושאת באשמה
על כך שאני אני
ואתה אתה.
|
אך הרגליים,
שתיים
יציבות על הקרקע.
|
שיער מקש
חיוך אמפטי מחורבן
|
דם על השמש.
דם על הידיים שלנו.
|
מלאך, היו צריכים לקרוא
היית עפה ומתרסקת.
|
ערווה,
טירוף
סודות של הגוף.
|
אני רוצה שתעטוף אותי
שתחבק ותנשק אותי.
|
אני עצמי קרובה למישהי חדשה
הולכת לכיוון יבשה
|
כשנותרתי
לבדי ממתינה
בתחנה
|
ובוא ננוע כמחוגים מצד לצד
כמטרונום ללא סיבה
|
אותך על שידור חוזר
צריכה
לראות עצמי בוכה.
להריץ אחורה
להרגיש שוב,
לכאוב,
לחשוב.
למחוק. למחוק.
|
את הכל את משזפת
מכהה בנשיקה,
שמש רכה,
שמש טובה.
|
חייל אוחז נשקו
חיוכו הלבן בוהק בתצלום דהוי.
|
לתקן אותי.
לאהוב אותך
לאהוב את עצמי.
|
השארתי לך שתי עיניים.
אפילו לא.
אפילו לא.
|
ואתה אומר שאתה לא בורח, רק עוזב לקצת זמן, ותחזור עוד מעט,
ממש עוד מעט.
|
טועם מילקשייק מנגו וחושב על הטעם המתוק של החמין. הייתה לו
אמא פולנייה שדאגה לו תמיד, שהכל יהיה בריא, שלם, והבן תקין
"טפו טפו", יש לי בן, וברכת שמיים יש? יש, הקדוש ברוך הוא,
קדוש שמו"
|
אקסטאטיות,
דיכאונות.
פרוזאק.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
קנו לי דובי
חדש, ואני
מתלבטת אם לקרוא
לו "פולני שעיר"
או "פולני
בסטרט-אפ".
אני הולכת על
"החבר של שלי".
רק שלא יתחיל
לבקש מציצות. |
|
