|
על עצמי לספר
לא ידעתי
רק לשיר
אולי
היא מלבבת ובשמיה אופפים
צבעיה ניבטים מכל עבר
מטריפים עד דק את החושים
|
בחוטי משי טוויתי את עולמי
עד שסגר עלי ביתי
ואז אחכה ליום בו הפרפר שבי
|
על במת החיים
אתה מתבקש לבחור
בין אמת או שקר
|
מחפש את האמת
מחוצה לו
וטמונה בו פנימה
|
במצב חספוס שורט מכל עבר
כנייר זכוכית עבה את העור
|
זיכרונות בנויים מאנשים
אלה טווים יחד את החוטים
|
בעיר נמל בבית מרזח
יושבים שלושה
בקבוק בירה אישה
רובצים בקלות שיח
עם ריח דגים ובירה.
ידו מחליקה על גופה
|
גבר קצב נשימותי
בפוסעי בשביל לגנו
בליל אור ירח חצוי
וקולה של תנשמת
|
ברקמת חוטי זהב
שזרתי חלומותי
יהלומים יקרים
|
בריקוד המעגל
הזמין אותי
לרקוד זוג איתו
|
לחוש ממרחק
בצפונות תהום
מבעד לעלווה
להשאירו בזוך
מי זהב זוהרים
|
חימר רך וחם בידיו
אך הוא בחר לעצבו
בסכיני ובשוטי ידיו
ולא בכריות הרכות
של חום אצבעותיו
|
מקור נקש בחלוני ונפתח
בפיסת לחם ובמים מתוקים
התמלאה קעריתי על אדן
|
טיפות שארית רגשותיי לך
ניגרות על אבן לבך
מנסות ליצור להן שביל רך
על משטח קשה וחלק.
|
ביום בו
אדם מתיר את איסוריו
אך בה בשעה גם את זכויותיו
הוא יוצא לשדה הקרב
|
זוהר אחרון מבעד
תנועת עלים באמירים
משתנה בפסיפס
על רצפת חלוקי נחל
כברק מאורו הנושק לים
|
נעמד בתנוחת התקפה
גוף זקוף זנב מושט אחור
חיכה לזמן נכון
ולפתע פרץ קדימה
נעץ את שיניו לצואר הכלב
והחל לטלטל את הקורבן
|
כמטוטלת האהבה
סוחפת בגלים גבוהים
כחפץ חסר אונים
|
כתם צבע מבקש ביטוי
בחופשיות מתפשט על נייר
עת המכחול חסר הצבע
בא לכסות מערומיו
מספיגו בכוח בשוט מברשתו.
|
רשרוש של עלים,
הנתזים עם פסיעה
או מתבדרים ברוח.
|
הרוחות הרוחשות תדיר
מעצבות את הנוף,
כקלסתר פנים
מתבלה עם השנים.
|
מעביר בי בדממה
מנגינות מקור שהלחנת
|
תמונה על הקיר
חסרת מסגרת
הצבעים בה עדיין לחים
|
נירים נושמים בתלמים מכיוון אופק
אין דבר החוצץ לשדות של שכנים
|
כשהגעת, האוויר עמד בחדר,
כפי שאנו עומדים בצומת,
כבר חודש ואולי יותר,
רחוק מאושר.
|
כל סרט שראיתי
דמיינתי אותך ואותי
מככבים בו בלהט
|
על ערסל בין גזע לענף
מניחה את ראשי
שומעת קולות סתיו
בשמש קופחת
|
עלה עוטף עלה יפתח
כשמעופפי בי נוגע
ואבקנים בו ידבקו
|
קולות מכוניות
נשמעים כגלים
כשעוצמים לרגע
את העיניים
|
בפוסעי בשביל לביתך
אורו של ירח ניתב לי דרכו
אור נגוהות זוהר.
בהגיעי לפתחם של יחסינו
צל ענק מוטל על המפתן.
עיני כסומא ואין כניסה.
|
קנוניה של קווים וכתמים
חוברים יחדיו למרקמים
מעגלת חמוקיים מאריכה איברים
מדמה מציאות עם מגוון צבעים
|
סכיני זכוכית חדים
פוצעים את נשמתי
שורטים מנגינת
לב קריסטל שביר
|
אני יוצאת משמיכה חמימה
אל תוך שמיכה ערפילית
הנחה בכבדות על המדרכה
ברחוב קריר ולח.
|
התחלנו את חיינו
בריקוד סלסה לוהט
מלא בצבעוניות ותנועה
|
קו פתלתל על נייר
משיר עלים יבשים
מעל סבך רגשותי
|
כוכב ארץ מאותת לכליה
החיים בו בסימן הכחדה
|
זמן שיעור
מושב למושב
עד חיכוך
יחדיו יושבים
ויופיו מעביר בי
זרמי גלים
|
קמטיה כקליפת העץ היבשה
אך שורשיה עוד חיים בה
בנתיב סלעים באדמה חרבה.
|
כיד האוחזת בעט הציפורן
ומחליקה קווי רישום על נייר מעובה
המספיג יתרת הדיו בין שכבותיו
כך שרטטת קווים בחיי כאשר חפצת
יפים עם סלסול עדין בקצותיהם
|
|
|
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים,
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים...
מאיר אריאל |
|
