|
rintin
"מציאות וירטואלית -האם"
אף היא היתה נסערת ברוח כל אותו היום ובלילה חלתה בשנית, מחלת
הקור בעצמותיה הכבויות.
|
לקום בבוקר לחפש אותה לידי
לחלום קמעה להבין שהיא בחרה אחרת ,לא כמו שרציתי
אותך אותך אותך...
שפתותי עוד חשות ברעד
גופי מצטמרר למול עיניה
ומילותיה האחרונות מחלחלות בגבי, לא נותנות מנוח.
|
אני חושב שבאותו הרגע רציתי לנשקה ומנעתי זאת מעצמי עד תום
פשוט לא רציתי להפר את השקט והשלווה שהיא הכניסה בי, כמו שאני
חשתי שהיא אהבה ללטף
|
מעיין השום והבצל
בוהק לתוכחת הזכות
בהגיגי לילה שם איבדתי
זיכרון
ואותך פורט על עצבי
|
בדל הסיגריה האחרונה נח במאפרתי
ואני שואפת נשימה נוספת בכדי לאחוז בעשן
ביקשתי זמן, אומנם כבר גדולה, אך את הזמן אין להשיב
|
שתלנו פרחים או ורדים
אני כבר לא כל כך זוכר
|
גן ורדי שלכת
ימלא גבעה נוספת
לאות זיכרון
|
בד בבד
נגיעה קלילה
ללא תחושה מבוקשת
ללא מילים
|
בוחן פתע לסקס בעל חסכים
סטו'צים מיותרים כמענה לחום גופני
אהבה עצמית ואגו מנופח
|
אחרי הקול
ללא מראות פנים
קצרת תהילתך
במחזה מופרך
תהילתך
|
במקום שבו חרוכה האדמה
בבערת אש צולבת והדי ברקים
חשופה ומופשטת דעתי לשאיפות חצויות ומחוקות
נספגת כנעלמת התחושה בלטישת עינך על בשרי
|
נהרות כתומים נשפכים לתוך סימטאות
צרות ברגליים כושלות
שוטפים אפר גופות הקדושים
|
אישוניך צרובות בניצוץ עפעפיך הכושלות
ואת חותכת ברכייך ומציעה לי תחליף
וליטפתי את ברכייך הקרועות לגזרים
וגמעתי לתוכך אפר ורדייך החלשות ששינו צבען
|
ריח ההבל
נטוע הוא על שפתי
היכן שהקימור מבוקש לנגיעה
מהותי?
|
התמכרתי למים
בצימאון עינך
ראיתי ריגושי תוויך
|
תפרוט בפרוטה על קלידיי
תפשוט עורי ותתפור
|
שעת בוקר מוקדמת
אני נשענת ללא כוונה
בין דמעות צלולות לתוך התפכחות
מעבירה בך מבט זועק
|
בין ורידי דמי
בין שלוליות נשמתי
בתוך פיצוצי אהבתי הישנה
בגוון אדום כהה על שפתיי הסדוקות .
|
הלכתי עד הסוף
התמכרתי לתחושה
הפעם הסנפתי ללא הכרה
שכחתי שאני כה רגישה
|
מטפטפת מקצות אצבעותי
ואין בי המילים להכיל
|
נזכור
בשישים, מול כאב מכונות הזויות
קנאות מלחמה לאבדון
|
הרגשת אותה מתפתלת מתוך ביטנך הקשה,
צומחת אל תוך ליבך
מתוק עז... ממכר... מתיש.
|
דואט?
אנקור?
יחיד חיי
הגל נא
ממחבואי
|
פוסעת בשיכרון אחרית הימים
מדדה באפילה
הגבול האין סופי
|
וידי כבולות
כשבפי נשימת הצחוק
מהדד לו זיכרון נמוג
|
זאת העונה
הרוח הקרירה
מחלצת עצמות שבורים
|
בדידותך לי כנשימה
בכאבה עטופה קירות שקופים
|
נוגעת בין נטיפי תווים
לחישות רגש מימי
|
קורבנות, כך אני קוראת להם
משתמשת בנוכחותי ליצירת אהדה מוטלת בספק
הם מצדדי, מעלי, מתחתי,
מרגישים נוח להילכד ברשתי
|
רגישה כנחניאלי לקיץ, פורחת קיקנטון ונובלת כמו הפסקת חשמל
פתאומית (כלומר באותה מהירות חסרת סיבה והיגיון וללא אפשרות
תקומה כמעט
|
ובעיניה צחוק אלוהי
מזה המיטיב עימה לעיתים כל כך רחוקות
|
שפתיה פצועות
מנגיעה קלה של שפיות
|
עשרים דקות אולי פחות
לאחוז לב שניתץ
ממעמקי הימה
|
זה מכה בי בגלים קטנים
צורב כשמש על עור חשוף
והאויר עומד לא נע
|
מה שנראה מפה
לא
נראה משם
שקים וכעסים נאגדים
|
חופשיים להביע את דעתכם
בצחוקכם תהדהד
|
שלוש מדרגות,
אולם ריקודים.
דמות מהעבר,
אל דמות עתידים.
|
בעיני היני רואה סרט
ואת פה השחקנית הראשית
|
|
|
"אני יודעת!
בולבול!"
נזירה מבושלת
משחרת עם
חברותיה בחידות
פנטומימה |
|
