|
4.3.1988- והעולם עדיין שותק...
אני אוהבת אותך בשלמות,
אוהבת אותך בתמימות.
|
ועכשיו, תעזבו אותי בשקט, להחליט לבד רוצה...
אולי אותו אזרוק ואמצא מישהו אחר, ואולי אני איתו אשאר,
ואמשיך לסבול את השקרים, את הכאב, עד שיתמוטט, יישבר, הלב.
|
בשבילה אוותר על חיי האושר,
רק בכדי שזה ייגרום לה לשמחה.
|
אבל הנה עברו כמה חודשים, אותי היא ניצחה, אין לי יותר
כח להילחם בה, הנה, בואי תיכנסי, תיפלשי אל תוך ליבי...
|
הפסקתי להאמין באהבה, באהבה שלך לפחות,
האהבה שלי אליך תמיד תשאר, כן, ככה קורה,
האהבה שלך אליי פשוט מתה! והנשמה שלי, מתה ביחד איתה.
|
ואם אתן לך את הלב שלי, תשמור עליו, ותתן לי את שלך?
או שתבחר לפגוע, לקרוע, לדרוך ולמעוך אותו כמו שאחרים בחרו?
|
הפעם, היא תחדור אליו, תזרום בדמו,
היא תלחש לו מהתת-מודע שהיא עדיין פה.
ותכריח בעוצמתה שכה רבה, לאהוב, ולהתמסר, רק לה.
|
בגלים טבעתי,
ונכוותי מהלהבות,
כי ניתקו את מכשירי ההנשמה,
אז מה אם הצלקות שעל ידיי מהסכין הרגו אותי?!
|
מתי אוכל לגעת בחזה שלך? להרגיש את דפיקות הלב..
להרגיש האם לך מבפנים, גם כל כך כואב?
|
יותר לא תייעצי לי בשומדבר,
אפילו כשתחזרי מהעבודה השלום שלנו יהיה מאוד קצר...
|
תיפרקי הכל,
את כל העול.
אשמש לך כשק איגרוף בימי הקושי,
שהם למעשה ימי חול רגילים.
|
באותיות שחורות על גבי נייר לבן נכתב:
''נא לא לשתות, תופעות לוואי - אהבות נכזבות''.
|
|
|
כל מה שאני יודע
כהנא לימד
אותי.
ברוך גולדשטיין
מודה לאלוהיו. |
|
