|
אני רינה.
במקור ילדה טובה ירושלים. לפני כן, נולדתי בכלל
במוסקבה.
עזבתי את הבית בגיל 17 וחצי, מאז, חוקרת איך אפשר
אחרת.
כמה שנים טובות בבאר שבע, צפון תל אביב, רמת גן, תל
אביב אהובתי, לאחרונה הגעתי להרצליה, מי היה מאמין.
ותכף גם מפה נזוז.
התחלתי בתלם.
רס"ן בצה"ל, בדימוס. תואר ראשון ושני, בדימוס.
לקח כמעט 10 שנים, קלטתי את מרוץ העכברים וברחתי
מהר.
בין לילה הפכתי להיות אישה של, אמא של.
מנסה לשמור גם על הילדה, תלמידה,
בונה גם את המורה, המטפלת
לומדת לחיות את החיים. לומדת סבלנות.
שנים ארוכות לא כתבתי. החזקתי בבטן. פה ושם כתבתי
רגשות. בלי חרוזים או סופרלטיבים, בלי מילים גדולות,
רק רגשות גדולים. בעיקר כאבים. בעיקר טיפלתי בי,
דיברתי, הסתובבתי. בשאר הזמן,
מה שכן עצרתי להקיא, נשאר במחברת.
יש פה תוכן ותיק ממש, וואו. חומר של 20 שנה.
ובא לי פתאום להחיות, לבטא, אז ברוכים הבאים,
ברוכים הבאים אל רינה שלא כולם מכירים.
The sun is out,
and the heat is up.
|
אוהבת, לא אוהבת
מרגישה או מדמיינת
|
בא לי לכתוב עליך שיר
על חיוכך המזהיר ועל ליבך האדיר
על קולך הערב
על זכרונך הכואב
|
לא בחרת בי
בחרת לברוח
לא בחרת בי
בחרת לשכוח.
|
היא גאה.
ילדה גאה. יותר מדי גאה.
היא חשבה שהיא יודעת הכל.
חשבה שהיא גדולה.
|
מה גורם לאדם לכתוב שיר?
מה גורם לו לשבת כך ולשפוך מילים?
ומה הופך את אותו שטף מילים,
לשיר יפהפה ומלא חרוזים?
|
דרושה אהבה
דרושה נחמה
דרושה נחת
ודרושה גם מחט
|
הוא מחייך,
עומד לידך
דורך על צילך.
|
הוא לא חוזר.
תסתדרי הוא אומר,
תסתדרי.
|
זה בכל חור
זה לא מרפה ולא עוזב
לא אומר שזה שחור
אבל זה נדבק וזה כואב.
|
היא כואבת, חבויה אל הכלים.
היא נעלמת
בורחת
רק לא להתגלות.
|
השעון בכיכר העיר כבר מזמן נעצר
כולו קפוא, קפוא וקר.
|
עד שבאת, לא ידעתי אושר.
ואז הגעת.
|
כעט חדש המביט בדף בוהק ומחכה למלאו בחן וצבע
כשיר המתנגן על צליליו הנאים ומחפש רק אוזן שומע.
כציפור דרור שזה עתה בקע גוזלה הראשון
כעץ לאחר שלכת שפרח לו פרח אדום.
|
השמיים אפורים
כועסים
מרעישים את הרחובות
|
מזכירה לי לכתוב
שפעם ידעתי לא רק לכאוב
שפעם ידעתי לחייך
פעם ידעתי משהו
|
תם זמנך ואזל כוחי,
אין לך יותר מקום בתוכי.
אתה אולי חוזר אבל לא אלי,
עשה מה שתחשק לך אבל צא מחיי
|
בכי זה כבר בשגרה
הדיכאון מתמשך וכואב.
אמרו לי פעם - שגרה זה רע
אבל לא אמרו מדוע הוא עוזב
|
כשהמטרה קלה
כולם מנסים לפגוע
|
בחור חדש,
פגישה ראשונה.
מה יותר טוב מזה?
|
רוחך עומדת מנגד לעיני
חיוכך כפרפר מרחק וחומק מידי
כנפיך נעות במהירות
נעלמות לאט ובזהירות
|
קצר חזק בכבל החשמל הראשי
קרע עמוק במעמקי נפשי
חור גדול בסירת ההצלה
חסם מטורף בדרכי בנשימה
|
בספינה טרופה
קשורה אל החרטום.
בין הגלים הסוערים
אבודה בתוך תהום.
|
עם דמעות בעיניי הרטובות,
עם בכי שמחפש לפרוץ את החומות.
|
הכאב, חודר בעיניה
העצב, מלוח על לחייה
הצער נוגע בשפתיה
עצרי נערה,
|
תמיד תתייחס בכבוד לרגשות של אחרים, אל תשחק בהם.
אף פעם אל תדרוך על אחר, גם אל תתן לו לדרוך עליך.
תמיד תזכור שאתה לא לבד בעולם, ותזכיר לאחרים שגם אתה קיים.
|
מנותקת. חסרת שמחת חיים.
לא שייכת. לא רצויה.
לא אהובה.
עול.
לא אוהבת להדחף אבל מרגישה שזה בדיוק מה שאני עושה.
לא אוהבת צביעות אבל גם לא מצליחה לזהות אותה.
מחפשת אהבה ולא מוצאת.
|
זה עצוב, שאין לך סיבה לקום בבוקר.
המכוניות בחוץ ממשיכות לנסוע, אנשים ממשיכים לחיות את חייהם,
הציפורים ממשיכות לצייץ והיונים ממשיכות לחרבן לך בחלון.
אבל משהו מסביבך קפא, וזה לא האויר החורפי בחוץ, זה אתה.
|
הכל אותו דבר.
הכל כמות שהוא נותר.
הכל במקומו נשאר.
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
בואי, כנסי לי
לדפיוצר, אני
אראה לך כמה
שאני מוכשר,
רגיש ואוהב
דולפינים.
-האשדודי הזועם
שואב רעיונות
מקוואמי דה לה
פוקס. |
|
