|
-כל יצירה היא חלק קטן או ענק ממני, וביחד הן
מרכיבות את כמה שהן מסוגלות לבטא מתוך האישיות
המתבגרת שלי.
הצירוף של כולן יפתח בפניכן חלון אל תוך עולמי, איפה
שלא הכל ברור, רגשות מהולות ודעות סותרות. עולם שאני
תמיד אנסה לפענח.-
נולד מתישהו בשנות ה-80.
אוהב לנגן ולשמוע מוסיקה (באופן אובססיבי), לכתוב,
לצייר (יש דברים שעדיף לא להעלות לבמה...) וכמובן את
חבריו הנאמנים בפוטנציה אוהב יותר מכל.
מעביר את חייו בדירה בקומה הרביעית איי שם בירושלים
עם הוריו ושאר הדברים שנושמים בה.
אוהב דברים חדשים ונוצצים כאלה, רק בתנאי שיואהבו
אותו בחזרה.
תהנו מהיצירות.
פתאום נזרקתי מהחלום אל מיטת חדרי החשוך, ומצאתי את עצמי שומע
קול פיצוץ אדיר שבקע מהחלון, כ"כ חזק שעבר תריס סגור, וחלונות
כפולים סגורים (החלונות הכפולים כבר ממזמן הוכיחו עצמם כחשופים
לקול בדיוק כמו חלונות רגילים). צמרמורת עברה בגוף שלי בעוד
אני מנסה להבין מ
|
הוא ישב בסלון בשקט, הקשיב לשיר ערבי ישן. אני באתי וישבתי
לידו על הספה הישנה. הוא חיבק אותי ונישק אותי על הראש.
ופתאום, אבא שלי, האדם הבוגר והחזק, החל לבכות.
|
איך יכול לעמוד אדם מול שקיעה, ולא להתפעל מיופייה, גוונים
עזים של אדום וכתום שוטפים את החדר שלי, הקרניים הגוועות
בוקעות לבפנים, ממלאות את הריק בחום. איך חיי, והפלא הזה,
חולקים את אותו יוצר?
|
הצבתי מוטות שיתמכו באילן שלי,
כיוונתי אותו והתעקשתי שלא יסטה,
אפילו לא סנטימטר מהתוכנית שלי.
זה יהיה העץ שלי, שכל השכנים יראו מהחצר שלי,
שאני אוכל להגיד "את זה אני גידלתי בעצמי".
|
בסוף כל יום, אני הולך למיטה. ושוכב בשקט מוחלט.
|
ביום ההוא בדרך הבייתה,
ישבתי, נשמתי- אוויר.
היום ההוא בדרך הבייתה,
ראיתי - שמש - בהיר.
|
בעל כורחי נלקח ממני.
אני רק העזתי לחלום.
אני רק רציתי מקום משלי.
יצירה משלי.
אהבה משלך.
|
לפעמים הוא מעודד אותי, אבל לא תמיד...
בדרך כלל הוא רק נועץ בי מבטים חודרים...
חזק כמו אבן, בלתי שביר...
|
קר קצת בחוץ,
הקור לא עובר לעולם.
חם לי בפנים,
בתוך הבית שלי,
בדיוק במרכז.
|
פרחים מסביבי, בגן נפלא.
כל צבע עמוק וריח מתוק.
והפרחים מושיטים ענפיהם אלי...
|
+תגיד לי עכשיו, מה עם המשפחה?
-האחים מתגייסים. האחיות- הן תופרות.
+תופרות מדים?
-תופרות דגלים, לכסות בהם את הגופות.
|
והדממה ממשיכה בדרכה השפלה.
שוברת תקוות ומנפצת חברה.
ופתאום השקט מופר בצעקה.
צעקה של אישה עם בנה מת בידה.
|
בתוך חלל שחור,
פיסת דשא קטנה מרחפת.
ועליה עץ, ובראשו פרפר.
הפרפר צבוע בכל צבע וגוון.
|
כל עוד אני חי, אשנא את אוייבי.
כל עוד אור אראה, אעצום את עיני.
|
שלום שלום, כמו שולם בגן -
שלום כמו מה שיש עכשיו.
שלום סאלאם וסאלאמאת.
|
נפלתי על החול הלוהט באפיסת כוחות...האוויר היה יבש וחם, והשמש
הרתיחה את דמי, אידתה כל טיפת אנושיות שנותרה בי...'זאת לא
היא'...
|
אם יכולתי הייתי חוזר לגיל 9, לפחות שם הייתה התמימות.
לפחות שם לא ידעתי.
העולם יפה יותר בעיניים עצומות, בלי לראות מה נקבל, ופשוט
להשלים עם מה שיבוא.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אני מתערב איתכם
שבנות בנו את
האתר הזה
פמיניסט גאה
ברגע של הרהור
חסר טעם הנובע
ממבחן במתמטיקה
שגם הוא בטח
הומצא ע"י בנות |
|
