|
כל כך חשוב לי האושר.
ערפילים עוטפים גופך ברוך
ניחוח טהור של אור יום.
שום דבר לא עומד במקום
פרט לך.
|
תלוש מהמציאות שלי ילד יקר
זה מה שנשאר
לי להזכר בו
|
שמים פצועים מדממים על עולם מתייבש
עולם שהבכי והצחוק והיופי
נשכחו ממנו
|
ריח עתיק מעלה שנשר
מחזיר אותי רחוק
|
זרימתי בשדותיך משאירה בי חותם
של דרכי לבנים שטרם שברתי
|
ומחכה למה?
רק מחכה.
ומסביב דממה
|
כמו מתרוממת, מתבוננת והכל כבר היה
מפסגת השפל אל פסגת התהייה
|
ניגון נוסף - עמוק
כמו שיר, מריר/מתוק
|
עד חיוך מביאני
משם והלאה מלווה אני אותו בשבילי גופי
|
כי העבר תמיד יחזור
ולא יחוס על עול עתיד
וגם כשאנסה לתפור
אמת אחרת לתמיד
|
מול פלאי היקום
מול בורות הספק
עומדים נאלמים
|
לא אשמור אותך על אש קטנה
גם לא אשרוף חברות במדרונות זיכרון כופה.
|
כמה אחריות הפילו עלינו,
האנשים הכביכול קטנים.
|
עליתי את הדרכים שלך
וגברתי על המכשולים שלך
וכבשתי את ההרים שלך
|
אני לא מתלוננת, זה מצחיק.
|
היופי שבך סוחט ממני כל רצון לחייך.
אני מתחברת.
|
מבין שברי תעתועים, לוחות ציורים, הד למה שפעם היה ברור כל
כך.
שם משוטטים, רצים הנה והנה כמו חבורת איילות במנוסה.
|
אדישות בגובה העיניים שוברת את כל מחסומי
הסבלנות.
|
זורמת הישר מן הנשמה אל הנשמה והלאה
|
אהבת אשליה מקיפה אותי בימים טובים יותר
כולכם איתי כך נאמר בנונשלנטיות, (נונשלנטיות?)
|
שלל גוונים עושים דרכם אל עבר המזרח בנסיון לכבוש שושנה
|
ברגעים כאלה כבר אין שאלות,
חוץ מאחת קטנה שמגלגלת עצמה על לשוני -
מה עוד צריך?
|
בממלכת הפתרונות מצוקה ניגודית
כל השאלות פתחו תנועה איגודית
|
יושבים, ומתענגת על קסמים שנקרעו ממני.
בוחנת בקפידה כל מילה. אולי בעצם לא...
לא.
לוטפת נשימות שנשמתי כל כך אחרת,
כל כך זוהרת.
|
רבבות פעמים נאמרה לי מילה
מבפנים פרטתי ברוך ויגיעה
|
יום חדש עולם עולה,
שמחה גואה בתוך מזח של אנשים עצובים
|
לא נוותר כי אנחנו הנצח שלנו ולנו שמורה הזכות ליהנות, לאהוב,
לקבל, לתת ,לבכות, לשמוח, לשמוח ולשמוח.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
$
צפיחית בדבש
מה פתאום שקל |
|
