[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
רייל.


אל היוצרים המעריכים את ריילי אוראל אדמס
טמ טמ טם.




לרשימת יצירות השירה החדשות
אני זוכרת שראיתי אותך בבית קפה ההוא ולא זיהיתי אותך
כי תמיד היית יפה, אבל הפעם היית יותר

השפלתי עיניים וסגרתי את ארבעת הכפתורים בחולצה
אני לא יכולה לעצור להלחם עכשיו כשהדם נוזל לי
מבין הנחיריים
ומבין הרגליים

כמו אישה טובה, אני מכניסה לך רעל לתה

הרי אכילה זה דומה, אוכלים ואוכלים
חולמים וחולמים, אח"כ לא זוכרים מה אכלת או חלמת
רק את הבירה אני זוכרת, כי היא הייתה
זולה במיוחד

אל תתקרבו, היא בוכה
היא בוכה, אל תתקרבו

גלגלי אש מתגלגלים תחתייך, ושואגים אלכוהול
והבל פה שקשה לבלוע, אבל מנימוס
את חייבת.

הו וירג'יניה, הסביונים מחייכים לכבוד בואך
בחיוך מגואל מדם של סיפור שסופר יותר מדי פעמים

השקט לוחש לך מילים באוזן ואתה מחביא את עצמך מאחורי עצמך
בשביל שלא אמצא

ליסה מקלפת את העור כל שבוע
ושומרת את פיסות העור מתחת לכרית
אף אחד לא שם לב שהיא נעלמת.

ועיני בורקות מיאוש והלהבה רוקדת
ורוקדת ורוקדת ומכאיבה עוד קצת
כשהעורבים מחוררים אותי ותולשים

ואת מחייכת
בשביל להראות שכיף לך
למרות שאת מתפרקת

ראינו את השמש מדממת על פאריז
צרחנו צרחה מחרישת אוזניים
והתיישבנו על הספסל.

אחרי סקס אתה מנגב בנייר טואלט את כל הזוהמה
ואתה גומל לעצמך בשתי כפיות סוכר בשוקו שהיא קמה להכין לך
אתה מעדיף פלאפל
אבל למדת להתפשר.

ונוזל לי בין האצבעות כמו

באמצע הלילה אני קמה ומכינה קפה ללא סוכר
ונלחמת עם הטעם המר ועם הידיעה שאתה מכוסה בסדינים שלי.

והופך את גופי לפח אשפה של איברים אכולים.

אני גוזרת לך את התלתלים כשאתה ישן במיטה שלי
ואני מגלה את כל הסודות שהחבאת בהם
את כל מה שהסתרת כל הזמן.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני מחזיקה את הכסא חזק-חזק מפני שפתאום אני פוחדת שאעוף
ולמה אני מחזיקה כסא שיכול לעוף איתי כי הרי קל משקלו?
הלב דופק מהר והרוח נושבת באין מעצור ואני והכסא מתנדנדים הנה
והנה

בזמן האחרון אני רואה אותך מסתובבת עם הכלב בגן הציבורי שליד
הבית שלי. רציתי לגשת אלייך פעם, רק בשביל להגיד שאת הבחורה
הכי יפה שאי פעם ראיתי. סביר להניח בעצם שכן הייתי ניגש, אבל
סתם בשביל לשאול אם הכלב נושך ואם אפשר ללטף אותו. יש לי כלבת
גולדן רטריבר, שמה ס

צפוף צפוף פה בתוך קופסא שחורה
מסוגרת מכל הכיוונים ואפילו קרן אור אין
אני חובקת עצמי ויושבת בפינה וכולם נראים
כה גדולים ועומדים צפופים כיער עבות ואני

אני סתם. אני מחייכת פה, מחייכת שם.
אני אפילו לא מצחיקה, ואני לא יודעת גם לעודד,
ולפעמים הכל נראה מיותר, כאילו אף אחד לא באמת שם
כאילו אני מדמיינת הכל כי הכל מטושטש
וכולם פה מנסים לשגע אותי, אני אומרת לך
הם קודחים לי במוח ואומרים לי להפסיק
להמשיך.

אתה בוחש לי בשכל עם מקל הליכה של סבא שיושב ליד האח בשביל לא
להתקרר.
סבא סבא, ספר לי סיפור קצר על הזאב שאוכל אנשים.
סבא סבא, תגיד לי שאנשים לא באמת עוזבים.
ובבקשה אל תעזוב אותי גם.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
פורטרט
אל היצירה




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
אם כל החתולים
נזללים על ידי
תאילנדים שאין
האמת לאמיתה
בראש מענייהם
בימי שישי, הרי
שיבוא סוף כל
סוף קץ לרשע
בעולם- בתנאי
ש... מה?




זוזו לסטרי, 247
בפסיכומטרי


תרומה לבמה





יוצר מס' 43939. בבמה מאז 27/10/04 16:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לריילי אוראל אדמס
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה