|
לבסוף מצאה עצמה על צוק גבוה מעל הגלים המתנפצים אל הסלעים...
הצורות, הצבעים, כל אלו היו כמהפנטים - כקוראים...
ישבה שם שעות, בכתה, נזכרה, נכאבה, שוב ושוב ללא כל מוצא.
|
במרחק נגיעה,
רואים ולא נראים
|
איך לוקחים מלאכים חזרה - שוב נשאלת השאלה,
וגם הפעם ללא תשובה.
והיא צורחת וכואב לה
|
|
|
"אני לא יודע מה
איתכם, אבל
קליפת תפוח
האדמה שלי הייתה
ממש מעולה!"
(ינקעל'ה, גטו
וארשה, 1941) |
|
